מאמן כושר שהועסק במועדון קרוספיט הנפיק קבלות עבור השכר שקיבל. לאחר שפוטר מהמועדון הוא תבע פיצויי פיטורין. הבעלים התעקשו שהוא עבד כעצמאי, אך כשלו בהוכחת טענתם.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל בשבוע שעבר חלק מתביעתו של מאמן במועדון הכושר "Crossfit Tel Aviv", במסגרתה טען כי פוטר בניגוד לחוק. בניגוד לטענות בעלי המועדון, הרשמת מרב חבקין קבעה כי המאמן הועסק כעובד שכיר ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורין.
התובע הועסק כמאמן "קרוספיט" במשך כשנה ושמונה חודשים (2013-2014). תנאי ההעסקה לא עוגנו בחוזה עבודה אלא סוכמו בעל פה לנוכח היכרות קודמת של התובע עם אחד הבעלים.
לדברי התובע, הוא פוטר במפתיע ובניגוד לחוק בעקבות מחלוקות שהתגלעו בינו לבין שני בעלי המועדון בנוגע לתפקודו באימונים, וזאת מבלי שנערך לו שימוע, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שקיבל פיצויים. אם לא די בכך, הוא סיפר כי בתקופה שעבד במועדון מעסיקיו לא שילמו לו בגין זכויותיו הסוציאליות כגון דמי חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקופת גמל והחזרי נסיעות.
לאור האמור, בתביעה שהגיש לבית הדין בדצמבר 2015, הוא ביקש להכיר ביחסי העבודה שהתקיימו בינו לבין המעסיקים ולהורות להם לשלם לו את המגיע לו על פי חוק.
הנתבעים אמנם הודו שהתובע פוטר אך התעקשו שלא מגיע לו כל פיצוי מאחר שלשיטתם, לא התקיימו עמו יחסי עבודה. לטענתם, הם איפשרו לו לבחור את מתכונת ההעסקה שלו - כעצמאי או כשכיר – והוא עצמו בחר בחלופה הראשונה.
הנתבעים הוסיפו כי התובע היה מודע למשמעות העסקתו כעצמאי מאחר שבמקביל לעבודתו במועדון הוא הועסק במקום אחר. לחיזוק טענותיהם בדבר היותו עצמאי, הם ציינו כי בשונה ממאמנים אחרים שהעסיקו, התובע נתן להם חשבוניות מס כנגד הסכומים ששילמו לו והוא היה "אדון לעצמו" בכך שבחר מתי לעבוד ומתי לצאת לחופשות.
שכיר לכל דבר ועניין
אלא שבחינת מתכונת העסקת התובע הובילה את הרשמת חבקין למסקנה כי הוא הועסק כעובד שכיר לכל דבר ועניין, ומשכך הוא זכאי לתשלום עבור זכויותיו השונות. הרשמת הסבירה כי מתכונת העסקה נבחנת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, והעובדה שהתובע לא קיבל תלוש משכורת ונדרש להציג למעסיקיו חשבוניות מס אינה מעידה בהכרח על כך שהועסק כעצמאי.
במקרה הנוכחי, הוכח בפני הרשמת כי התובע השתלב בפעילות המועדון, התייצב לעבוד בהתאם ללוח האימונים שנקבע על ידי הבעלים ויתרה מכך – הם אלה שסיפקו לו את הציוד הנדרש ופיקחו על האופן שבו אימן את באי המועדון.
משנקבע כי התובע הועסק כשכיר והנתבעים הודו שסיימו את ההתקשרות עימו משום שלא פעל בהתאם להוראותיהם, הרשמת חבקין קבעה כי התובע פוטר ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים ותשלום עבור הימים שהיה רשאי לעבוד אילו היה מקבל הודעה מסודרת בדבר פיטוריו.
ואולם, מאחר שהצדדים כשלו בהוכחת גובה השכר ששולם לתובע במהלך כל התקופה, נקבע כי הפיצויים ושאר הזכויות להן הוא זכאי יחושבו על בסיס השכר השעתי האחרון שקיבל, שעמד על 75 שקלים.
לפיכך, בסופו של דבר הנתבעים חויבו לשלם לתובע סכום נמוך יחסית של 16,162 שקלים בנוסף להוצאות משפט בסך 2,300 שקלים.
עו"ד איריס אלמוג
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין