בפסק הדין התקבלה טענת ההורים כי בימים הראשונים לאחר הלידה התינוקת הונשמה יתר על המידה מבלי שהיה מעקב מספק אחר רמות הפחמן הדו חמצני בדם, מה שהוביל למחלת החומר הלבן של המוח ולשיתוק מוחין
בבית המשפט המחוזי בירושלים התקבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד המדינה כבעלת בית החולים שיבא תל השומר. תינוקת שנולדה פגה לפני כ-24 שנה כחלק צמד תאומות נזקקה להנשמה לאחר הלידה. בית המשפט קבע כי היא הונשמה באופן לא תקין מבלי שנערך מעקב מספיק אחר ירידת ערכי הפחמן הדו חמצני בדם. המצב הוביל לנזק מוחי ולנכות של 100%.
הילדה נולדה ביולי 1998 פגה יחד עם אחותה התאומה. מדובר היה בהיריון שביעי של האם ובזמן הלידה היא הייתה בשבוע 28.
בימים הראשונים לחייה חלתה התינוקת במחלת החומר הלבן של המוח ובהמשך אובחן שיתוק מוחין קוודרו-פלגי (הגבלה ב-4 גפיים). היא סובלת מנכות קשה המגיעה כדי 100%. אחותה התאומה התפתחה באופן תקין והיא כיום בריאה.
לטענת ההורים צוות בית החולים התרשל בטיפול בילדה במהלך הימים הראשונים של חייה, ומחלתה היא תוצאה של התרשלות זו. לדבריהם, בתם הונשמה באופן לא תקין, ומבלי שנערך מעקב מספיק אחר ירידת ערכי הפחמן הדו חמצני (PCO2) בדם. אותה רמה נמוכה של ערכי הפחמן הדו חמצני שבאה בשל הנשמת יתר של הילדה, הביאה לטענתם למחלת החומר הלבן ולנזק המוחי שנגרם.
ההורים צירפו חוות דעת שלפיה מחלת החומר הלבן של המוח היא מחלה שפגים חשופים לה במידה ונגרמת להם איסכמיה מוחית (זרימה לא מספקת של דם למוח). המומחית מטעמם קבעה שהתינוקת נולדה במצב כללי טוב ולא הייתה אמורה להיפגע מהמחלה.
המומחית הסבירה שהתובעת הונשמה בהנשמה מכנית בתדירות ובלחץ גבוהים מהנחוץ וההנשמה גרמה לה לירידה קיצונית בערכי הפחמן הדו חמצני (היפוקרביה) בשלשת הימים הראשונים לחייה ולכן מוחה ניזוק.
בית החולים טען מנגד כי אינו אחראי לנזק. לטענת בית החולים הנשמתה של התובעת הייתה מחויבת המציאות, שכן היא סבלה ממצוקה נשימתית. לפי הנטען נמצא הצוות הרפואי "בין הפטיש לסדן", כאשר מחד עומדת השאיפה להוריד את קצב ההנשמה ולהביא ל"נרמול" ערכי הפחמן הדו חמצני ומהצד השני הצורך בהנשמה כדי למנוע הפסקות נשימה ומחסור בחמצן.
עוד נטען כי הגורם לנזק המוחי אינו ההיפוקרביה אלא סיבוכי הפגות או סיבות אחרות.
כשל במעקב
השופט ארנון דראל מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע שהתובעת עברה הנשמת יתר וכי צוות בית החולים התרשל בעריכת המעקב אחרי ערכי הפחמן הדו חמצני.
הוא ציין כי מחומר הראיות עלה שלאחר הלידה ובמשך שעות ארוכות הייתה התובעת נתונה לרמות נמוכות של פחמן דו חמצני מבלי שנעשה מעקב ראוי אחר מידת ההצלחה של הפחתת קצב ההנשמות שנעשתה כדי להעלות את רמת הגז בדם.
השופט קבע שבית החולים כשל באי עריכתו של מעקב ראוי ונדרש אחר ערכי הפחמן הדו חמצני, ומבלי שהייתה התאמה של קצב ההנשמה או נשקלה הפסקתה. כתוצאה מכך נגרמה לתובעת היפוקרביה, ויש לראות את בית החולים כאחראי לה.
עוד הוא קבע כי ההיפוקרביה היוותה גורם סיכון למחלת החומר הלבן אצל התובעת ומתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הצוות הרפואי לבין הנזק המוחי.
בית החולים חויב בפיצוי של 12,535,000 שקל (בניכוי קצבאות ביטוח לאומי). עוד הוא חויב בשכ״ט עו״ד בגובה 23.4% מהפיצוי והוצאות.
- ב״כ התובעים: עו"ד עידו שטובר, עו"ד יוסי טולדנו
- ב״כ הנתבעת: עו"ד טל בוקשטיין
עו״ד שרון בירון מרקוביץ'
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין