נסיבות סיום עבודתו של אדריכל אצל יזמיות תמ"א 38 נותרו עמומות אולם בית הדין לעבודה קבע כי מאחר שלא ניתן היה לצפות ממנו להמשיך לעבוד ללא ביטוח, יש לראות בו כמי שהתפטר "בדין פיטורים".
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל בחודש שעבר חלק מתביעה שהוגשה נגד שתי יזמיות תמ"א 38 על-ידי אדריכל שנאלץ לעזוב לאחר שהשתיים סירבו לחדש את הביטוח המקצועי שלו. השופט הבכיר יצחק לובוצקי קבע כי התנהלות היזמיות נחשבת להרעת תנאים ולכן יש לראות באדריכל כמי שפוטר שלא כדין. היזמיות חויבו לפיכך לשלם לו פיצויים של כ-144 אלף שקל, אך לצד זאת האדריכל חויב בהוצאות משפט משום שתביעתו האישית נגד בעלי החברות והמנכ"ל נדחתה.
שתי היזמיות – "די.סי.אס. חיזוק מבנים" ו"קבוצת קדם חיזוק וחידוש" – נמצאות בבעלות משותפת, והאדריכל עבד אצלן בין החודשים פברואר 2013-מאי 2015. נסיבות סיום יחסי העבודה נותרו עמומות, שכן האדריכל לא קיבל ולא הגיש מכתב פיטורים. עם זאת, ידוע כי הוא הפסיק לעבוד אחרי שהביטוח המקצועי שלו לא חודש.
בתביעה שהגיש נגד היזמיות ביוני 2015, האדריכל ביקש לראות בשתיהן כ"מעסיקות במשותף" מאחר שלקח חלק בפרויקטים של שתיהן.
הוא ביקש שיפסקו לו פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין (ללא שימוע) ויורו למעסיקות להשלים לו הפרשות לפנסיה וביטוח מנהלים שגילה בדיעבד כי לא הופרשו לו, להעביר לו את תשלום השכר עבור החודש האחרון וכן דמי חופשה והבראה.
בנוסף הוא דרש שאף המנכ"ל והבעלים יישאו בתשלום משום שלטענתו הם אחראים לאי-חידוש הביטוח בניגוד להסכם העבודה.
הבעלים והמנכ"ל טענו כי אין סיבה שמצדיקה לחייב אותם באופן אישי. לעומת זאת, היזמיות הודו כי לא שילמו לתובע את שכרו האחרון ולא הפרישו לו דמי הבראה וכספי פנסיה.
עם זאת, לשיטתן התובע התפטר על דעת עצמו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לפיצויים על פיטורים שלא כדין. בנוסף הן טענו כי התובע ניצל את מכסת ימי החופשה שלו ולכן יש לדחות את התביעה ברכיב זה.
הניחו לו לנפשו
השופט לובוצקי קיבל את טענות התובע ביחס להעסקה המשותפת אך דחה את הדרישה לחייב באופן אישי את הבעלים והמנכ"ל, בין היתר משום שלא הוכחה מעורבות אישית שלהם במחדלים כלפיו.
בהמשך התקבלה התביעה לתשלומים שהיזמיות הודו כי לא העבירו לתובע ואף לדמי החופשה. בהקשר זה טענת היזמיות נסתרה בתלוש השכר האחרון שהעיד כי התובע צבר 32 ימי חופשה שלא נוצלו.
מכאן בחן השופט את זכאות התובע לפיצויי פיטורים ואי-עריכת שימוע. השופט קבע כי לא ברור כיצד הסתיימו יחסי העבודה אבל מהראיות והעדויות נוצר הרושם כי התובע פוטר שלא כדין או לכל הפחות התפטר "בדין מפוטר" מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
השופט ציין כי לנוכח התחייבות הנתבעות בחוזה העבודה לא היה הגיוני לצפות שתובע ימשיך לעבוד אצלן ללא כיסוי ביטוחי מתאים. בנוסף נקבע כי מן הראוי היה לזמן אותו לשימוע במקום "להניח לו לנפשו ללא שום התייחסות".
בסופו של דבר, הנתבעות חויבו לשלם לתובע 144,467 שקלים עבור פיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים לקויים ויתר זכויותיו הסוציאליות. לסכום זה התווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקלים. עם זאת, מאחר שהתביעה נגד הבעלים והמנכ"ל נדחתה, התובע ישלם לכל אחד מהם שכ"ט עו"ד בסך 2,500 שקלים.
עו"ד כנרת שמיר מסיקה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין