בית המשפט הורה לקיים את הצוואה לאחר שהמתנגדות לא הוכיחו השפעה בלתי הוגנת או מעורבות פסולה מצד הזוכה. בפסק הדין נכתב כי אף שהיחסים בין האחים היו מורכבים, בסופו של דבר מי שעזר למנוח כשהיה בחובות היה התובע
השופטת ורד שביט פינקלשטיין דחתה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגישו אשתו ובתו של אדם שנפטר ב-2017. המנוח הותיר צוואה בה הוריש את כל רכושו לאחיו. המתנגדות טענו בין היתר כי האח הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוח וכי נערך ביניהם הסכם פסול בנוגע לירושה העתידית. השופטת לא מצאה בסיס לטענות וקבעה כי הצוואה הגיונית לנוכח התמיכה הכלכלית של האח במנוח בשעתו הקשה.
הוריהם של המנוח ואחיו היו בעלים של בניין בתל אביב, שעמד במרכז המחלוקת. בבניין שלוש דירות. ב-1986 ציוו ההורים את כל רכושם אחד לשני, ולאחר פטירתו של בן הזוג שנותר בחיים לשני ילדיהם בחלקים שווים.
לאחר פטירת האב הפכה מערכת היחסים בין המנוח לבין אמו בעייתית מאוד. האם העלתה כלפיו טענות על אלימות והוצא נגדו צו הרחקה.
ב-1999 העבירה האם את זכויותיה בבניין לבנה, והבן המנוח נותר ללא זכויות.
ב-2006 נערך הסכם בין האחים. בהסכם נכתב כי אף שהבניין רשום על שם אחד מהם, ברצונו להתחייב להעביר חצי מהזכויות לאחיו לאחר פטירת האם (שהתגוררה אז בבניין).
ב-2009, בעקבות אירועי אלימות ואיומים ברצח מצד המנוח כלפי אחיו, ועקב חשש האח כי המנוח יפגע באם, נחתם בין האחים הסכם נוסף. הסכם זה קבע כי האח מתחייב לשלם למנוח בכל חודש 1,500 שקל כל עוד אמם בחיים. לאחר אריכות ימיה של האם יעביר האח למנוח את מלוא דמי השכירות בדירה העליונה בבניין, והוא יוכל לבנות על הגג. הוסכם כי זכות זו לא תעבור ליורשיו.
עוד נקבע כי אם המנוח ירצה לקבל את הזכויות בדירה העליונה הוא יחתום על צוואה שתעניק לאחיו את הזכויות בה.
בתחילת 2010 ערך המנוח צוואה קצרה בה ציווה את כל רכושו לאחיו. ב-2017 הוא נפטר והאח ביקש לקיים את הצוואה.
בת זוגו ובתו של המנוח הגישו התנגדות. הן טענו כי הצוואה נכתבה עקב ההסכם, ומדובר בעסקה בירושה עתידית שמנוגדת לחוק הירושה. זאת ועוד לדבריהן, בין המנוח לתובע היו יחסי שנאה.
המתנגדות הוסיפו כי הצוואה נחתמה תחת הפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוח ותוך שהתובע מאיים על המנוח וכופה עליו לחתום על הצוואה בניגוד לרצונו.
חילץ אותו מתסבוכת כלכלית
השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את ההתנגדות לצוואה. היא קבעה שהנתבעות לא הוכיחו קשר או זיקה בין ההסכם משנת 2009 לבין עריכת הצוואה, שנערכה כחודש ימים לאחר חתימת ההסכם.
עוד דחתה השופטת את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. היא הוסיפה כי בכל הנוגע להגיונה של הצוואה, התובע העיד על מערכת היחסים המורכבת בינו לבין המנוח, אולם בד בבד העיד כי למרות הסכסוך והאיבה ביניהם, המנוח אהב אותו והוא אהב את המנוח והם אף הגיעו לשלום ביניהם וערכו הסכמים משנת 2006 ו-2009 אשר נועדו להסדיר את הזכויות בבניין שהיווה סלע המחלוקת ביניהם.
המתנגדות גם אישרו שהמנוח היה שרוי בחובות ומחומר הראיות עלה כי התובע היה היחיד שפעל לסייע לו.
לפיכך ניתן צו לקיום צוואה והמתנגדות חויבו בהוצאות התובע בסך 35,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 53265-03-19
- ב"כ האח (התובע): עו"ד רמי פילו
- ב"כ בת הזוג: עו"ד אבי גפן
- ב"כ הבת: עו"ד פרי מרקו
עו"ד שלדון שורר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.