אישה הורישה לבנה מניות הרשומות על שמה בחברה המשותפת לה ולבעלה. בית המשפט למשפחה קבע שלפי הצוואה הבן זכאי גם לחלק ממניות אביו באופן שמעניק לו את השליטה בחברה. המחוזי התערב
בבית המשפט המחוזי התקבל לאחרונה ערעור שהגיש אדם על פסק דין של בית המשפט למשפחה שקבע כי חצי מהמניות שרשומות על שמו בחברה שייכות לאשתו המנוחה מכוח הלכת השיתוף. המשמעות המעשית של פסק הדין הייתה הענקת המניות והשליטה בחברה לבנו של האיש, שכן אם הורישה לו את מניותיה. שופטי המחוזי קבעו שהחלת הלכת השיתוף מוצתה ברישום המניות שווה בשווה בין בני הזוג ומשהחליטה האם להעביר את מניותיה לבנה, אין להעניק לו גם חלק ממניות האב.
בני הזוג נישאו ב-1952 ונולדו להם שני בנים. האם נפטרה ב-2013. ב-2011 היא ערכה צוואה בה הורישה את כל מניותיה בחברה לאחד מבניה.
מדובר בחברה שהוקמה ב-1974 על ידי בני הזוג ואחרים. במועד הקמת החברה נרשמו על שם כל אחד מבני הזוג 4,450 מניות ועוד 3 מניות יסוד (מניות שמבטיחות שליטה בחברה). בהמשך רכשו בני הזוג את חלקם של השותפים בחברה והמניות נרשמו באופן שווה כך שעל שם כל אחד מהם נרשמו 9900 מניות ו-6 מניות יסוד.
זמן קצר לאחר מכן העבירה האם המנוחה לבנה מניות רגילות שהיו רשומות על שמה וכן את 6 מניות היסוד שהיו רשומות על שמה.
לאחר מות האם הגישו מנהלי העיזבון שלה תביעה בה הם טענו לתחולת הלכת השיתוף על המניות הרשומות על שם האב, באופן שמקנה לבן מניות נוספות (בהתאם לצוואת האם).
האב טען כי יש לדחות את התביעה שכן בינו לבין אשתו המנוחה התקיימה הפרדה רכושית כשהבעלות הרשומה בנכסים השונים על שם מי מהם אינה עניין "אקראי" אלא מכוון ומוסכם שיש לכבדו.
בית המשפט למשפחה בחיפה קבע כי התנהלות הצדדים לאורך השנים מעידה על כוונת בני הזוג לשיתוף מלא בנכסים בכללותם, כולל במניות החברה.
בהתאם נקבע כי הזכויות בחברה שרשומות על שם האב הן משותפות חצי מהן לאם מנוחה וחצי לאב. כלומר, הבן זכאי למניות נוספות, כולל 3 מניות יסוד (מעבר ל-6 שכבר הועברו לו).
בערעור טען האב כי הותרת התוצאה על כנה מובילה לתוצאה אבסורדית מבחינה משפטית ומוסרית, לפיה הבן יקבל 75% מכוח השליטה בחברה בעוד שהאב, שהקים ובנה את החברה, יוותר רק עם 25% מכוח השליטה בה.
תוצאה נעדרת היגיון
השופט סארי ג'יוסי קיבל את הערעור. הוא הבהיר כי במועד הקמת החברה בני הזוג רשמו את המניות באופן שווה על שם כל אחד מהם, ובכך מימשו את הלכת השיתוף והגשימו את התכליות העומדות בבסיסה. לדבריו, מרגע זה יכול היה כל אחד מהצדדים לעשות במניות כרצונו.
הוא הוסיף שקבלת ההכרעה אליה הגיע בית משפט למשפחה מובילה לתוצאה בלתי-שוויונית ונעדרת היגיון משפטי, כלכלי וחברתי. זאת, מאחר שפסק הדין מביא לכך שלבן תהיינה 9 מניות-יסוד ואילו לאב תיוותרנה 3 מניות יסוד בלבד. "אין – ולא יכול להיות חולק, כי תוצאה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם אומד-דעתם של בני-הזוג, ואף לא עם צוואת 2011 אותה ערכה המנוחה", כתב השופט.
לפיכך קבע השופט כי הזכויות בחברה הן כפי שהיו רשומות על שם בני הזוג במועד פטירת המנוחה וכי רק מהחלק של המנוחה יש לגזור את זכויות הבן.
הבן והעיזבון חויבו בהוצאות בסך 10,000 שקל.
השופטות עפרה אטיאס ועפרה ורבנר הצטרפו לתוצאה.
- ב"כ המערער: עו"ד ב. קראוס, עו"ד א. גרוס
- ב"כ המשיב 1: עו"ד ס.ש.וואנו, עו"ד י.עבאדי, עו"ד א. קליין ועו"ד א. וואנו
- ב"כ המשיב 2: עו"ד ג. בן טל ועו"ד ז. פדובה
- ב"כ המשיב 3: עו"ד א. כהן ועו"ד א. פלדשר
עו"ד אלינור ליבוביץ'
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין