בימ"ש השלום חייב את המדינה, כבעלת ביה"ח ברזילי, לשלם לחולה שנפלה ממיטת ביה"ח פיצוי של כ-92 אלף שקל. ערעור שהגישה המדינה על ההחלטה הפך את התוצאה.
באוגוסט 2005 הגיעה אישה כבת 50 לחדר המיון בביה"ח ברזילי באשקלון לאחר שעיקמה את קרסולה ונחבלה בגב התחתון. בזמן שהמתינה לצילומי רנטגן, היא נפלה ממיטת ביה"ח ונחבלה בידה ובברכה הימנית. משכך, היא הגישה תביעת פיצויים נגד המדינה – בעלת ביה"ח – בבימ"ש השלום בתל אביב.
לכתבות נוספות בנושא:
התובעת טענה, כי רשלנות המדינה היא שהביאה לכך שגלגלי מיטת ביה"ח לא היו נעולים, מה שגרם לנפילתה. המדינה, לעומת זאת, כפרה בטענות התובעת.
למרות הקביעה שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי גלגלי המיטה לא היו נעולים, ביהמ"ש קיבל את התביעה והטיל את האחריות על המדינה. נקבע, כי היה על המדינה להציב בחדר ההמתנה כוח עזר שיפקח על החולים ונפסקו לתובעת פיצויים של 91,519 שקלים – לאחר הפחתת אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי.
המדינה ערערה על פסק הדין בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, וטענה כי האירוע נבע מחוסר הזהירות של התובעת בלבד, שהחליטה על דעת עצמה לקפוץ מעל דפנות המיטה המורמות. עוד טענה, כי התובעת העלתה גרסאות סותרות למקרה, ולכן היה ראוי לדחות את התביעה.
המשיבה, מצדה, הגישה ערעור נגדי וטענה שלא היה מקום לייחס לה רשלנות תורמת בגובה 40%, וביקשה להגדיל בהתאם את סכום הפיצוי.
לא ניתן לפקח בכל רגע נתון
סגן הנשיאה, השופט ד"ר קובי ורדי, קיבל את ערעור המדינה. נפסק שקביעותיו העובדתיות של בימ"ש השלום לא הצדיקו את המסקנה המשפטית אליה הגיע בסופו של יום. די היה בכך שקבע כי לא הוכח שגלגלי המיטה לא היו נעולים, כדי לדחות את התביעה.
לדברי השופט ורדי, עובדי ביה"ח לא היו צריכים לצפות שהמשיבה תנסה לרדת ממיטה עם דפנות מורמות לבדה, ללא סיוע.
השופט גם התייחס לסתירות שעלו מעדות המשיבה: פעם אחת היא טענה שניסתה לרדת מהמיטה כדי ללכת לשירותים ונפלה משום שהגלגלים לא היו נעולים והמיטה זזה. בהזדמנות אחרת היא טענה שאחת העובדות דחפה את המיטה לקיר וכך נפגעה. בניגוד לשתי גרסאות אלה, העידה טכנאית הרנטגן, שהמשיבה בכלל ביקשה לעשן, והחליטה לקפוץ מהמיטה אף שהתבקשה להמתין לסיוע.
במצב דברים זה – כשנקבע במפורש שדפנות המיטה היו מורמות, כשלא הוכח שגלגלי המיטה לא היו נעולים, וכשהמשיבה הציגה גרסאות סותרות לנפילתה – אין מקום להטיל אחריות על צוות ביה"ח והמדינה. השופט הוסיף, שגם לא ניתן לצפות מביה"ח לוודא בכל רגע נתון שחולים לא קופצים ממיטות.
על כן, קבע השופט, שהאחריות המלאה לנפילה מוטלת על המשיבה בלבד, ובד בבד דחה את הערעור הנגדי שהגישה. בהתחשב במצבה האישי, היא לא חויבה בהוצאות. השופטים ישעיהו שנלר וחגי ברנר הצטרפו לפסק הדין.
אזרחים רבים, שנפגעו מרשויות שונות שלהן חובת זהירות כלפיהם, מגישים תביעות שאינן מבוססות מספיק. חשוב לבחון היטב את הנסיבות והראיות ולבדוק האם אכן הרשות הפרה את חובת הזהירות באופן שניתן יהיה להטיל עליה חבות. מחשבה מוקדמת וניתוח מעמיק בטרם הגשת התביעה עשויים לחסוך כסף רב, הן בשכר טרחת עו"ד והן בהוצאות גבוהות שעלול ביהמ"ש לחייב מי שהגיש תביעה שבסיסה הראייתי לוקה בחסר.
* עו"ד איתן גליק עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין