לפסק הדין בעניין בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד אלט אביטל ואח'
בית משפט המחוזי בת"א קיבל ערעור שהגיש בנק לאומי למשכנתאות על ההחלטה לחייבו להשיב ללווים את תשלומי המשכנתא, לאחר שבימ"ש השלום קיבל את טענת הלווים, כי הבנק הפר את חובת הגילוי והאמון כלפיהם, כשלא הציע להם לערוך ביטוח חיים.
זוג נשוי נטל הלוואה בסך 370,000 שקל מבנק לאומי למשכנתאות יחד עם אמה המנוחה של האישה, ובתמורה מושכנה דירת המגורים שלה. בעקבות פיגור בהחזר ההלוואה, ועוד לפני פטירת המנוחה, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל, אך נמנע מפינוי המנוחה מהדירה כיוון שהייתה ניצולת שואה.
אולם, לאחר מותה, ונוכח העובדה כי בני הזוג המשיכו לפגר בתשלומים, חידש הבנק את ההליכים, והפעם ביקש לממש את הדירה.
בתגובה, הגישו בני הזוג תביעה נגד הבנק להשבת כספי המשכנתא ששילמו לאחר פטירת המנוחה ולביטול יתרת ההלוואה, זאת לטענתם נוכח מחדלי הבנק, שלא ערך למנוחה ביטוח חיים ולא יידע אותם על הצורך בביטוח שכזה.
בימ"ש השלום בת"א קיבל את התביעה והצדדים הגישו על כך ערעורים הדדיים לביהמ"ש המחוזי.
הבנק טען בין היתר, כי למרות שלא מוטלת עליו חובה להציע ללווים ביטוח חיים או לוודא כי הם עורכים ביטוח כזה, הסביר ללווים על הצורך בעריכת ביטוח החיים.
בכל מקרה, טען כי לא ניתן היה לבטח את המנוחה בפוליסת הביטוח של הבנק, כיוון שזו תקפה רק ללווים עד גיל 55 ואילו המנוחה הייתה בת 69 במועד נטילת ההלוואה, וכי לא הייתה הלווה העיקרית של המשכנתא.
בתגובה טענו הלווים, כי הבנק התרשל והפר את חובת האמון והגילוי כלפיהם כמו גם את נהליו הפנימיים והוראות בנק ישראל, המחייבים אותו ליידע לווה על עריכת ביטוח חיים.
עוד טענו, כי סברו שהמנוחה בוטחה, ואם היו יודעים כי אינה מבוטחת היו עורכים לה ביטוח חיים חיצוני, וכי המנוחה הייתה הלווה העיקרית ובעלת היכולת להחזיר את ההלוואה, ועל כן הבנק היה צריך לדאוג לבטחה.
בערעורם טענו, כי נפסק להם שכ"ט של 25,000 שקל בלבד, סכום הנמוך באופן משמעותי מהקבוע בכללי לשכת עוה"ד, וביקשו כי ייפסק להם שכ"ט של 200,000 שקל. בתשובה לערעור טען הבנק, כי אין להתערב בשיעור השכ"ט, שממילא אינו חריג.
היו נוטלים את ההלוואה עם הביטוח או בלעדיו
השופטת רות לבהר שרון קיבלה את ערעור הבנק ודחתה את ערעור הלווים. נקבע, כי במקרה הנוכחי לא הייתה מוטלת על הבנק חובה להודיע ללווים כי באפשרותו לערוך ביטוח חיים, ובכל מקרה נוכח גיל המנוחה, לא יכול היה הבנק לבטח אותה.
בנוסף נקבע, כי נראה שבני הזוג נטלו את ההלוואה בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו, כך שהיו נוטלים את ההלוואה עם הביטוח או בלעדיו. כן נקבע, כי הבנק היה רשאי לפנות את הנכס עוד לפני מות המנוחה, כיוון שבני הזוג לא שילמו את המשכנתא, וכי בעצם העובדה שבני הזוג לא העלו כל טענה בדבר היעדר ביטוח גם לאחר פטירת המנוחה וטרם חידוש הליכי ההוצאה לפועל, יש כדי לסתור את הטענה כי סברו שנעשה למנוחה ביטוח חיים.
לפיכך נפסק, כי ההלוואה והחוב עומדים בעינם. עוד חויבו הלווים להשיב לבנק את ההוצאות בהן חויב בהליך הקודם, ובנוסף לשלם 10,000 שקל הוצאות משפט.
לפסק הדין בעניין בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד אלט אביטל ואח'
למדור: בנקאות והוצל"פ
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.