בית המשפט דחה את תביעת הרוכשים לנוכח לשונו הברורה של זיכרון הדברים, לפיו כל אחד מהצדדים רשאי לסגת מהעסקה תמורת תשלום פיצוי של 100,000 שקל
בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה תביעה לאכיפת עסקת נדל"ן. אחרי שהצדדים חתמו על זיכרון דברים והקונים נכנסו לגור בבית כשוכרים, דרשו מהם המוכרים סכום משמעותי נוסף על רקע עליית מחירי הדיור. הקונים סירבו, המשא ומתן התפוצץ והמוכרים הודיעו שהעסקה מבוטלת. השופטת איריס רבינוביץ ברון קבעה שהם היו רשאים לעשות זאת.
הנתבעים הם בעלי הזכויות בנכס במושב חיבת ציון שהוצע למכירה תמורת 4.3 מיליון שקל. בהמשך לרדת ל-4.23 מיליון במסגרת המשא ומתן עם התובעים.
לפיכך, ביוני 2021 הצדדים התכנסו אצל עורך דין כדי לחתום שני מסמכים: חוזה שכירות שלפיו הרוכשים ייכנסו בינתיים לבית עד השלמת העסקה וישלמו שכירות בסך 10,000 שקל לחודש על-חשבון המכר; וכן זיכרון דברים בו עוגנו שתי הסכמות מרכזיות: האחת, שכל אחד מהצדדים יפקיד אצל עורך הדין 100,000 שקל בנאמנות כ"דמי רצינות". השניה, שאם המוכרים יסרבו למכור את הבית אז הקונים יקבלו את דמי הרצינות שהפקידו המוכרים בתוספת 1,500 שקל כפול מספר החודשים בהם שילמו שכירות.
חצי שנה חלפה והמוכרים פנו לרוכשים בדרישה שישלמו 400,000 שקל נוספים על הבית, נוכח עליית מחירי הנדל"ן. הצדדים לא הגיעו להסכמות ועסקת המכר התפוצצה. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט בפברואר 2022, בה עתרו הרוכשים לחייב את המוכרים לחתום על ההסכם המקורי.
לטענת הרוכשים, המוכרים הבטיחו שהבית יימכר להם ושלא יתחרטו. לגרסתם, הסעיף בזיכרון הדברים שמאפשר לצדדים לחזור בהם בכפוף לתשלום דמי הרצינות הוסתר מהם והם לא הסכימו לו. לדבריהם, המשפט הישראלי תומך בזכות האכיפה ולכן יש לחייב את המוכרים להשלים את העסקה.
מנגד טענו המוכרים כי זיכרון הדברים אפשר להם לצאת מהעסקה ו"הסדר היציאה" לא הוסתר מהרוכשים, כך שדרישתם להשלמת העסקה חסרת בסיס.
"קראו סעיף סעיף"
השופטת רבינוביץ ברון קבעה שהצדק עם המוכרים. לדבריה, לשון זיכרון הדברים הינה ברורה וכוללת מנגנון של פיצוי, ולא אכיפה, במקרה של ביטול העסקה ע"י מי מהצדדים. כך למשל, העובדה שלפי זיכרון הדברים מגיע לרוכשים לקבל חלק מדמי השכירות ששילמו על-חשבון הרכישה, אינה מתיישבת עם זכות לכאורה שניתנת להם לאכוף את העסקה.
בתוך כך השופטת דחתה את טענת הרוכשים לפיה הסדר היציאה הוסתר מהם. כך, עורך הדין שניסח את זיכרון הדברים אישר בעדותו כי הצדדים עברו עליו סעיף סעיף, קראו טוב טוב באותיות הקטנות, והיו מודעים היטב לאפשרות שאחד הצדדים עשוי לחזור בו מהעסקה.
השופטת הדגישה שלא מדובר בהסכם שנחתם בחופזה ושהרוכשים הבינו בדיוק על מה הם חותמים. הרוכשת אפילו הודתה שעורך הדין הציג את זיכרון הדברים על מסך והקריא אותו לצדדים.
על כך הוסיפה השופטת שהרוכשת עובדת בחברה בינלאומית בה היא עוסקת למחייתה במשא ומתן מסחרי, כך שניסיונה להתנער מההסכמות שעוגנו בזיכרון הדברים נראה לא רציני. זאת, לצד הקושי המובנה בקבלת מצב שבו אדם חותם על מסמך כלשהו ואחר-כך טוען שאינו מודע לתוכנו.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד איריס ווגסטף גולן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד הילה סמורזיק
עו"ד תמרה רפאלוב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין