האתר, הנמצא בבית שמש ובו מבנה של מרכז מסחרי ועליו מגדלי מגורים, נתפס במסגרת חקירה בחשד לשחיתות חמורה של גורמים רבים. כעת, בניגוד לעמדת המדינה – השופט הבהיר כי עם התפיסה באה גם אחריות.
מי אחראי לתיקון ליקויי בטיחות ונושא באחריות לנזקים פוטנציאליים של אתר בנייה שנתפס על ידי המדינה מכוח צו בית משפט? לפני כחצי שנה, בית משפט השלום בראשל"צ קבע כי המדינה היא שאחראית. בשבוע שעבר, בית המשפט המחוזי בלוד, דחה ערר שהגישה המדינה בנושא.
השופט עידו דרויאן-גמליאל דחה את גישת המדינה, שביקשה לקבוע כי חברות הבנייה והמעורבים בפרויקט הם שצריכים לשאת באחריות על נזקים או סיכונים שעלולים לגרום כתוצאה ממצבו של האתר.
מדובר באתר שנמצא בבית שמש שיועד לבניית מוסד תורני, ונבנה בו מרכז מסחרי ומעליו שלושה מגדלי מגורים, תוך שימוש חורג ובניגוד לתב"ע הרלוונטית.
המדינה תפסה את האתר מכוח צו בית משפט, במסגרת חקירה פלילית ארוכה שעודנה מתנהלת נגד חברות בנייה ואנשים פרטיים, בחשד לשחיתות בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבית שמש.
בחקירה מעורבים יזמי בנייה, אנשים פרטיים, ועובדי ציבור, החשודים בין היתר במעשי שוחד, הלבנת הון, עבירות בנייה חמורות, ועבירות מס. הפרויקט נבנה ללא גידור וללא הפרדה בין קירות המבנה לבין המדרכה שבה משתמש הציבור, ולפני מספר חודשים נקבע כי העבודה באתר תופסק מסיבות בטיחותיות, למעט תיקון ליקויים.
המדינה תפסה את הנכס על מנת לאפשר חילוט שלו בתום ההליך הפלילי. היות שבנכס התגלו ליקויים שונים שעלולים לסכן את הציבור, עלתה השאלה מי נושא באחריות לתקן אותם.
כאמור בית משפט השלום בראשל"צ קבע כי המדינה היא שאחראית לשמירה ולתחזוק בטיחותי של האתר.
בערר שהגישה המדינה היא טענה, בין היתר, כי הצו המורחב שהוצא אינו "צו תפיסה" במובנו הרגיל, אלא הוא בעל "אופי מניעתי" שמטרתו הקפאת מצב. הצו לא העניק לה כל זכות כלשהי בנכס ואף לא חזקה, והוא למעשה רק אוסר על כניסה לנכס ועשיית פעולות בו. לכן, לשיטתה, לא הופקעו חובות המשיבים ואחריותם לנכס.
שליטה פירושה "חזקה"
לאחר שניתח את הצווים שהתבקלו והדיונים שקדמו להם, השופט דרויאן-גמליאל הבהיר כי הצו למעשה גירש את המשיבים מהנכס והעניק למדינה את היכולת הבלעדית להתיר כניסות ויציאות, ביצוע עבודות, הכל כראות עיניה. "לעוררת נמסרה השליטה האפקטיבית בנכס, וזה משמעה של חזקה. החזקה כשלעצמה גוררת חבויות", הוסיף.
בשלב מאוחר של ההליך, המדינה הודתה באפשרות של טעות מצדה, וביקשה לתקן את הצו עצמו ולצמצם אותו לאיסור פעולה כלשהי בנכס ולאיסור המשך בנייה. עמדה זו זכתה לביקורת של השופט, על כך שלאחר מאבק שנערך בשלוש ערכאות (עד בית המשפט העליון) להרחבת הצו, כעת המדינה מבקשת לפטור את עצמה מן האחריות והעול שמביאה איתה חזקה בנכס.
בהקשר זה השופט קיבל את התנגדות המשיבים ואף הבהיר כי ערר אינו המסגרת המתאימה לתיקון של הצו שניתן.
כמו כן, דחה השופט את בקשת המדינה לפיצול חבויות, שלפיה היא תשמור על הנכס ואילו המשיבים אחראים על שמירה מפניו. השופט סבר שאין לעשות אבחנה כזאת, ואף לא ניתן לנתק את הסיכונים לנכס מהסיכונים מפני הנכס.
בהמשך נדחו טענות נוספות של המדינה, כך שהתוצאה היתה דחיית הערר.
- ב"כ העוררת: עו"ד נדב טייכמן
- ב"כ המשיב 1: עו"ד טל גבאי
- ב"כ המשיבים 2-5: עו"ד שרון כהנא, עו"ד שחר מור
- ב"כ המשיבה 6: עו"ד ירון קוסטליץ
- ב"כ המשיבה 7: עו"ד יעקב אמסטר
עו"ד רפאל לב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין