נכה מת מסרטן בגלל עישון - מדוע אשתו הוכרה כאלמנת צה"ל?

המנוח הלך לעולמו כ-14 שנה לאחר שניסה להתאבד בשירותו הצבאי. השופטת שוכנעה שהזנחתו העצמית נבעה מנכותו המוכרת, והיא הגורם לאיחור באבחון המחלה

אף שנפטר מסיבוכי עישון: ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בראשון לציון הכירה לאחרונה באשת נכה צה"ל כאלמנתו לעניין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. יו"ר הוועדה, השופטת רבקה ארד, שוכנעה שהזנחתו העצמית של המנוח בשל נכותו המוכרת היא שהובילה לאיחור גילוי סרטן הריאה בו לקה, ולמותו בטרם עת כתוצאה ממנו.

ביוני 1990, במהלך שירותו הצבאי, ניסה בעלה של המערערת להתאבד: הוא ירה בראשו ואולם תכניתו נכשלה, ובמקום למות נגרמה לו נכות נוירולוגית, שלימים הוכרה במשרד הביטחון ("הנכות המוכרת"). כ-14 שנה לאחר ניסיון ההתאבדות, באוגוסט 2004, הלך המנוח לעולמו לאחר שלקה בסרטן הריאה, על רקע עישון.

בשלב זה פנתה אלמנתו לקצין התגמולים, בבקשה להכרה על-פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה ("חוק המשפחות"), אך היא נדחתה בנימוק שהנכות המוכרת של בעלה לא גרמה לאיחור באבחון הסרטן. מכאן הערר שהגישה, במסגרתו טענה לקשר משולש בין הנכות המוכרת להזנחה העצמית של המנוח, ולבסוף לגילוי המאוחר של המחלה ממנה נפטר.  

אלמנת המנוח סיפרה על קשיים בלתי רגילים בהבאת בעלה לקבלת טיפול רפואי ("רק לפעמים, מתי שהוא הסכים לי, ובכוח"), והוסיפה כי "נאלצה להתחנן" שיגיע לרופא, עד שבמצבי קיצון הזמינה אמבולנס "שכן הוא דחה פניות לעזרה רפואית". בנותיה מסרו דברים דומים. קצין התגמולים, לעומתן, נותר איתן בעמדתו לפיה אין קשר בין הנכות המוכרת לאבחון המאוחר.

הזניח עוד מחלות

אלא שבמסגרת ההליך הוגשה חוות דעת מקצועית אשר ייחסה להזנחתו העצמית של המנוח, בשל נכותו המוכרת, חלק ממשי בעיכוב אבחון מחלתו. המומחית הדגישה שסרטן הריאה לא היה המחלה היחידה אותה הזניח המנוח: לדבריה מתיקו הרפואי עלתה אף אדישות מצדו ביחס לסכרת ודימום בשתן שהופיע אצלו, אשר רק לאחר הפיכתו למאסיבי פנה לקבלת טיפול, ועבר ניתוח להסרת גידול בשלפוחית השתן.

המומחית סיכמה כי ייתכן שלולא הנכות המוכרת בשל הירי העצמי, שלדבריה "הפחיתה את היוזמה, המוטיבציה והיכולת התפקודית של המנוח" - האחרון היה מבצע בדיקות או פונה לבירור רפואי מוקדם יותר, באופן שהיה מקדים את אבחון סרטן הריאה ומאפשר, כפועל יוצא מכך, להאריך את חייו. היא העריכה שהגידול התפתח משך כשנתיים בגופו, וכי הזנחתו תרמה "לפחות מספר חודשים" לגילויו.

השופטת ארד אימצה את מסקנות חוות הדעת והכירה בקשר המשולש שבין הנכות בצה"ל, ההזנחה העצמית והגילוי המאוחר. "הוכח לפנינו כי עקב הנכות המוכרת, לקה המנוח בהזנחה עצמית שהתבטאה בהיעדר פניה לטיפול רפואי. עוד הוכח לפנינו כי חל איחור באבחון מחלת סרטן הריאה, ממנה נפטר המנוח, וכי איחור זה נגרם בשל ההזנחה העצמית הנובעת מהנכות המוכרת", כתבה.

בתוך כך קיבלה השופטת את הערכת המומחית, כי אם היה המנוח פונה לקבלת טיפול בזמן, סרטן הריאה היה מתגלה בשלב מוקדם יותר באופן שהיה מאפשר לשפר את סיכויי החלמתו. יוצא אם כן, לדבריה, שהזנחתו העצמית בשל הנכות המוכרת היוותה "תרומה משמעותית לאיחור באבחון מחלת הסרטן", באופן המצדיק להכיר באלמנתו כמבוקש.

לפיכך הוועדה הורתה על קבלת הערר, באופן שאשת המנוח תוכר כאלמנתו לעניין חוק המשפחות, תוך חיוב קצין התגמולים לשלם לה הוצאות משפט ו-20 אלף שקל שכר טרחת עו"ד.

• ב"כ המערערת: עו"ד יואב אלמגור
• ב"כ המשיב: עו"ד אסנת בן אברהם בוגוד

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.