מאת: עו"ד שחר ולנר
אחד המאפיינים המסמלים את תום תקופת העבדות, הינו זכותו הבסיסית של עובד להחליף את מקום עבודתו. זאת, בדומה לזכות המעסיק לפטר עובד ולהעסיק אחר תחתיו, כאוות נפשו. ניוד עובדים הינו תנאי בסיסי לקיומה של תחרות הוגנת לטובת ציבור העובדים והצרכנים כאחד.
עד לפני שנים לא רבות, נהגו מעסיקים רבים להחתים את עובדיהם על התחייבות להימנע מתחרות, תוך שלילת זכותם לעבוד במשלח ידם בעסקים מתחרים. ואולם, בשורה של פסקי דין נשללה תקפותם של סעיפי "אי תחרות" אלה, למעט במצבים בהם למעביד יש אינטרס לגיטימי ראוי להגנה למניעת תחרות. לדוגמא: כאשר העובד גזל סוד מסחרי מהמעביד והעבירו למעביד החדש או עשה בו שימוש להקמת עסק עצמאי.
מאז ועד היום, מרבית סכסוכי העבודה בהקשר זה, מתמקדים בטענת גזל סוד מסחרי. ברשימה זו, נציג את התנאים לטענת גזל סודות, תוך שימת דגש על 'הסוד' מסוג "רשימת לקוחות".
"סוד" - ההגדרה המשפטית
הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" נכון גם לטוען כי גזלו ממנו מידע עסקי, ועליו להוכיח כי מידע זה אכן עולה כדי סוד מסחרי בר-הגנה. נשאלת השאלה - מה בדיוק צריך להוכיח?
המבקש הגנה על רשימת לקוחות בטענה שהיא סודית, נדרש להוכיח במצטבר כי המידע העסקי אינו נחלת הרבים; אינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים; סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו; בעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. (ראו סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות).
קבלת טענה בדבר קיומו של סוד פוגעת בתחרות ובחופש העיסוק. משכך, בוחנים בתי המשפט טענות אלה בזהירות ובקפדנות.
אחת מאבני היסוד הבסיסיות לתחרות חופשית והוגנת, הינה התחרות בין עסקים לפנות ללקוחות לצורך השגת קשרים עסקיים. תחרות זו הינה לב לבו של שוק חופשי ופתוח, המוליד השתפרות מוצר או שירות, והוזלת מחירים.
איסור על פנייה ללקוחות המופיעים ברשימה, בעילת סודיות מהווה סעד קיצוני הפוגע בחופש העיסוק והתחרות, שהשימוש בו יעשה במשורה רק כשמדובר בסוד בר הגנה. אחרת, קיימת סכנה כי מאן דהוא יעשה שימוש לרעה בטענת ה"סודיות" כדי למנוע תחרות לגיטימית בשוק חופשי.
"סוד מסחרי" אינו מילת קסם
על הטוען כי רשימת הלקוחות שבידיו מהווה "סוד" לתארו בפירוט ובדיוק. לא די בטיעון סתמי כי קיימת "רשימה סודית". יש להגדיר מה מרכיבה הרשימה, ומה הופכה ל"סוד מסחרי"- האם נדרש מאמץ להשגת תוכן הרשימה? ואם השקיע בסינון הרשימה וטיובה יש לפרט על פי אילו קריטריונים בוצע סינון זה - סוג דם? רגישות לתרופות? גובה? תחביבים? גיל? מצב משפחתי? וכדברי נשיא בית הדין הארצי לעבודה (לשעבר) השופט סטיב אדלר בפרשת צ'ק פוינט הידועה: "סוד מסחרי' אינו מילת קסם".
סוד זה עניין של טיימינג
תוקף הסודיות משתנה ממקרה למקרה בהתאם ל"זמן המדף" של המידע. ככל שהנתונים נוגעים למחירי רכישה-קניה של סחורה מסוג כלשהו, הרי שמידע זה יכול להוות "סוד" לתקופת זמן מסויימת ולאבד מערכו לאחריה. כך לדוגמא, חיי המדף של נתוני עסקאות נדל"ן הם, באופן טבעי, ארוכים יותר מחיי המדף של עסקאות בבורסה.
ככל שטענת המעסיק תהיה כי ה"סוד" מורכב מנתונים המתעדכנים מדי יום, כך הסוד של אתמול יהפוך לחסר ערך מחר, ואולי כבר היום. במקרה שכזה, יידרש המעסיק להוכיח כי מדובר בסוד וכי העובד גזל אותו עוד בזמן שעבד בשורותיו.
תנאי מקדמי להוכחת סודיות רשימת לקוחות, הינו כי הגורמים המצוינים ברשימה הם אכן לקוחותיו של המעסיק, ולשם כך עליו להביא ראיות המוכיחות כי מדובר בלקוחות שסחרו עמו. שהרי לא יעלה על הדעת כי גורם כלשהו יחשב "לקוח" מבלי שבוצעה עמו ולו עסקה אחת.
טענה שכיחה של מעסיקים, בהקשר זה, הינה כי אינם יכולים לתת מידע על תוכן על הרשימה, בשל הסכנה של חשיפת הסוד בפני בית המשפט או הנתבע. טענה זו, מן הראוי שתחלוף מן העולם, וזאת משני טעמים: האחד - ממילא הטענה היא כי הרשימה הסודית נגנבה על ידי הנתבע, כך שהיא בידו ולמעסיק אין מה להסתיר מפניו. השנייה - אם לא תוכח מהות הסוד, לא יוכל המעסיק לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו כתובע.
למותר לציין, כי ברמה הפרקטית, ניתן להפיג 'חשש' זה של המעסיק בקלות, על ידי קבלת צו אבטחת סודיות, שיבטיח שהסודות הנטענים לא ימצאו את דרכם אל מחוץ לאולם בית המשפט.
מקורות המידע
בעידן התקשורת ההמונית וחופשיות זרימת המידע, נתקלים לא אחת בטענה כי המידע, הנטען להיות סודי, מצא את דרכו למקורות מידע פומביים, כדוגמת האינטרנט. במקרים קיצוניים יותר, מתברר כי אותו מידע "סודי" נאסף על ידי המעסיק עצמו ממאגרים פומביים אלה, שאז יתקשה המעסיק לטעון ל"סודיות", ובצדק, שהרי מה שהופך את מידע לסודי הוא שאינו נגיש לציבור ולא פורסם כבל עם ועדה. ואכן, ככל שיוכח שהמעסיק העתיק את המידע ממאגרים פומביים, לא יתקיימו התנאים להוכחת הסודיות, משום שהמידע הינו נחלת הרבים וניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים.
לסיכום
המשוכות מעליהן נדרש לעבור הטוען לגזל סוד מסחרי אינן פשוטות, שעה שעל כף המאזניים השנייה מונחים אינטרסים בעלי חשיבות עליונה - מסחרית, ציבורית ומשפטית - כדוגמת חופש התחרות וחופש העיסוק, שזכו לדרגה נורמטיבית של חוק יסוד.
* הכותב הוא שותף מייסד במשרד עוה"ד אלטשולר - ולנר. עורך מדור תקשורת וקניין רוחני באתר פסקדין.
**** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין