סכסוך על הקצאת חנייה בבניין הסתיים בפסק דין לטובת חברת הבנייה. בעל הדירה – אב לנכה משותק בארבע גפיים– טען כי החברה הבטיחה להקצות לו חניית נכה, אך ביהמ"ש דחה את טענתו לאחר שקבע כי ההבטחה לא עוגנה בהסכם המכר הברור והחד-משמעי.
עומדים לחתום על הסכם לרכישת דירה? כדאי שתוודאו היטב על מה אתם חותמים, כפי שמעיד המקרה הנוכחי.
בשנת 2009 נחתם הסכם למכירת דירה שבנתה "פנורמה הצפון" בפתח תקווה. בתביעה שהרוכש הגיש נגדה ארבע שנים לאחר מכן, הוא טען כי החברה לא עמדה בהבטחתה להקצות לו חניית נכה בבניין.
סכסוך מול הקבלן?
עורך דין נדל"ן
הרוכש טען כי הקפיד על שריון החנייה מבעוד מועד וצירף את טופס ההרשמה לרכישת הדירה, בו נכתב במפורש כי נשמרה לו "חניית נכה מס' 2". בפועל, הוא קיבל רק שתי חניות בחניון – שאינן יכולות לשמש את בנו.
הוא טען כי חניית הנכה הייתה צריכה להתווסף לשתי החניות האחרות, ועתר להורות לחברה לספק לו את החנייה ולשלם 50 אלף שקל פיצוי על עגמת נפש.
החברה טענה כי הסכם המכר ביטל את כל ההסכמות הקודמות, כולל זו שבטופס ההזמנה. בהסכם ובתשריט – שהרוכש לא צירף לתביעה – צוין במפורש כי מגיעות לו שתי חניות בחניון בלבד, ולא מוזכרת בו חניית נכה כלשהי.
מעבר לכך, לטענתה, עיריית פתח תקווה הקצתה לרוכש חניית נכה בצמוד לכניסה לבניין, כך שאין לו באמת צורך בחנייה נוספת. בהקשר זה טען הרוכש כי החנייה הזו פחות נוחה לבנו.
בית המשפט המחוזי קבע שאת הסכם המכר יש לפרש ברוח ההערה בטופס ההרשמה, קיבל את תביעת הרוכש בחלקה, והורה לחברה להעביר לו את החנייה המבוקשת.
החברה, שמכרה את כל החניות שנה לפני הגשת התביעה, הגישה על כך ערעור לבית המשפט העליון. היא ביקשה מהשופטים להתייחס היטב להסכם המכר ולתשריט – המסמכים המחייבים היחידים לטענתה. בנוסף, לנוכח העובדה שהחניות נמכרו, היא טענה כי ממילא אי אפשר לאכוף את פסק הדין.
הרוכש – המשיב – ציין כי הוא מבין שאינו יכול לקבל את החנייה וביקש במקום זה פיצוי.
לא מצריך פרשנות
נסיונות להביא את הצדדים לפשרה לא הניבו פרי בשל סירוב המשיב לפיצוי שהוצע על ידי בית המשפט, שלטענתו אינו משקף את שווי החנייה שהפסיד. כך שלבסוף, שלושת שופטי ההרכב – השופטת ענת ברון והשופטים ניל הנדל ונעם סולברג, נאלצו לדון ולהכריע בתיק. מסקנתם הייתה שיש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי.
השופטת ברון קבעה כי לא הייתה שום סיבה להסתמך על טופס ההזמנה, שכן לשון הסכם המכר הייתה ברורה ומפורשת: לדירה שרכש המשיב הוצמדו שתי חניות בלבד, כפי שצויר בתשריט. בשום מקום לא צוין כי לתובע מגיעה חנייה נוספת. במצב כזה, הדברים ברורים ואין צורך בפרשנות או בהסתמכות על הסכמות קודמות – שממילא בוטלו בסעיף 9 להסכם.
השופטת הצטרפה לביקורת שמתח בית המשפט המחוזי על כך שהמשיב לא צירף את ההסכם לתביעה. לדעתה, כתוצאה מכך "לא ניתן משקל הולם ללשונו החד-משמעית של הסכם זה".
בנוסף, השופטת הסכימה עם המערערת שפסק הדין כלל אינו ישים לנוכח העובדה שהחניות בפרויקט נמכרו זה מכבר. פסק הדין של המחוזי בוטל, ולפנים משורת הדין, בשל הנסיבות האישיות של המשיב ובנו, לא נפסקו נגדם הוצאות.
- ב"כ המערערת: עו"ד זאב קלך, עו"ד אריאל פלביאן
- ב"כ המשיבים: עו"ד שמואל אבן
* עורך דין יוני כהן ממשרד עו"ד סיני גלבוע ושות' עוסק בתחום המקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין