בית המשפט למשפחה הורה ששלושת ילדיהם של בני הזוג יועברו לאימוץ סגור. בית המשפט המחוזי אישר זאת. ההורים הגיעו עד לבית המשפט העליון אך ההחלטות הקודמות אושרו: טובת הילדים מחייבת את ניתוק הקשר.
במרץ 2018 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת בית המשפט למשפחה בעיר להורות על אימוץ סגור של שלושה ילדים להורים הסובלים מפיגור שכלי, שפוצלו בין משפחות אומנה שונות. לאחרונה, דחה שופט העליון ניל הנדל בקשת רשות ערעור שהגישו ההורים והודיע כי לא מצא לנכון לסטות מעמדת המומחים המקצועיים שלפיה ניתוק הקשר הוא הצעד הכי טוב עבור הילדים.
סיפורה של המשפחה הגיע לבית המשפט כבר לאחר לידת הבת הבכורה ב-2014 שהועברה למשפחת אומנה חסויה לנוכח החשש שהוריה לא יוכלו לתפקד ולספק את צרכיה.
שנה לאחר מכן נולד בנם השני והועבר לגור עם מכרים של ההורים תוך שמירת הקשר עמם. בחלוף שנה נוספת נולד בנם השלישי ואף הוא הועבר למשפחה חסויה.
בשנה שעברה חרף התנגדותם הנחרצת של ההורים הכריז בית המשפט למשפחה על שלושת הילדים כבני אימוץ.
בהמשך, בעקבות חוות דעת מומחה, הוחלט שהאימוץ יהיה סגור. כלומר, שההורים לא יוכלו להתראות עם שני הילדים שעומדים בפני אימוץ על ידי משפחות האומנה אם כי אושר להם לקבל דיווחים על אודותיהם מדי פעם בפעם. לגבי הבן השני נקבע כי תדירות המפגשים עמו תופחת בהדרגה.
ערעור שהגישו ההורים על קביעה זו נדחה בבית המשפט המחוזי וכך הם הגיעו לבית המשפט העליון.
ההורים ביקשו לערער על האימוץ הסגור וטענו כי יש חשיבות עצומה להנגיש את הקשר ההורי לבעלי מוגבלויות. הם הוסיפו כי שמירת הקשר תספק לילדים תחושת זהות ושייכות, וכמו כן נטען כי המלצות המומחה ביחס לאימוץ ניתנו מבלי שהתקיימה "היכרות רוחבית של הנפשות הפועלות".
למנוע את הטראומה מראש
אך השופט הנדל לא הסכים עם טענותיהם נגד המומחה, וציין שלדעתו מסקנותיו גובשו במקצועיות ובוססו על עמדות של מומחים נוספים שהיו מעורבים לאורך שנים בקורות המשפחה.
השופט הבהיר כי הכלל הוא שכשקטין מוכרז כ"בר אימוץ" מדובר בהכרח באימוץ סגור, שמנתק לחלוטין את הקשר בינו לבין הוריו הביולוגיים. זאת, כדי לאפשר לילד להיקשר למשפחה החדשה ולהיטמע בה, ולמנוע קונפליקטים בין שני זוגות ההורים.
אימוץ פתוח יתאפשר במקרים יוצאי דופן שבהם מוכח שהקשר הכפול עם ההורים הביולוגיים ועם ההורים המאמצים לא יפגע בקטינים – שהרי טובתם היא החשובה.
אלא שבמקרה הנוכחי השופט הסכים עם עמדת המומחה שלפיה ההורים לא באמת משלימים עם האימוץ, מה שמעיב על היכולת שלהם לשמור על גבולות הקשר ולקבל את המשפחות המאמצות. בהיעדר צפי לשיתוף פעולה בין ההורים הביולוגיים והמאמצים עלולים הילדים להיקלע לבלבול שעשוי להותיר בהם "חותם נפשי טראומתי", קבע השופט הנדל.
לנוכח ממצאים אלה, הודיע השופט כי "עם כל הצער שבדבר" הוא לא מתכוון להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, שלשיטתו שקלו בכובד ראש את טובת הקטינים ופסקו לפיה תוך הסתמכות על עמדות עומק מקצועיות.
לבסוף השופט הביע תקווה כי ההורים "ימשיכו להיעזר בהכוונה ובסיוע של מרכזי הקשר במתכונת האימוץ הנוכחית, המאפשרת להם לקחת חלק, גם אם לא מספק לגישתם, בחיי הילדים".
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ ההורים: עו"ד משפחה דב גורטלר
- ב"כ היועץ המשפטי לממשלה : עו"ד איילת עומר ליפשיץ
עו"ד אלינור ברגר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין