הוכר כידוע בציבור של המנוחה – אך לא יירש אותה

המנוחה הורישה בצוואה את כל עיזבונה לילדיה והדירה את בן זוגה. אף שנמצא כי בן הזוג היה ידוע בציבור שלה והתקיים בניהם שיתוף רכושי נקבע כי הצוואה תקוים

בית משפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות לצוואה, אף שהכיר במתנגד ובמנוחה כידועים בציבור. חרף העובדה שחלה על בני הזוג חזקת השיתוף, השופט ארז שני קבע כי יש לקיים רצון המנוחה להוריש את כל רכושה לילדיה.

התובע טען שהוא והמנוחה ניהולו מערכת יחסית זוגית ארוכת שנים משנת 1991 ועד פטירתה ב-2018 כתוצאה ממחלה קשה. לדבריו הם חיו כזוג נשוי לכל דבר, ניהלו משק בית משותף והוא שימש כאב פסיכולוגי לילדיה. לטענתו, שניהם מימנו את רכישת הדירה בה התגוררו אך היא נרשמה על שם המנוחה בלבד כדי לזכות במחיר מופחת עקב זכות היסטורית של המנוחה בחברת עמידר.

לאור זאת הוא ביקש מבית המשפט להצהיר שהם היו ידועים בציבור ולהחיל עליהם את חזקת השיתוף, לפיה כלל הנכסים שצברו יחד הם בבעלות משותפת של שניהם.

בנוסף טען התובע שעקב מצבה הרפואי המנוחה לא הייתה כשירה לחתום בשנת 2015 על הצוואה בה הורישה את כל רכושה לילדיה, וביקש לבטלה. לטענתו, ילדיה הפעילו עליה לחץ מסיבי לנשל אותו, ושתיים מבנותיה אף היו מעורבות ממש בעריכתה.

ילדי המנוחה טענו מנגד שבין התובע לאימם לא התנהלה מערכת יחסים זוגית אלא חברית בלבד והם לא היו ידועים בציבור. לדבריהם אימם רכשה לבד את בית המגורים ושילמה לבדה את התשלומים השוטפים. לה ולתובע לא היה חשבון משותף, והייתה ביניהם הפרדה רכושית.

בקשר לצוואה הם טענו שהיא משקפת את הרצון של אימם והיא הייתה כשירה לחתום עליה. הם ציינו שהיא הייתה עצמאית, וביקשה מבנותיה שיפנו אותה לעורך דין לצורך עריכת צוואה אך הן לא השפיעו עליה.

הפרידו רק משיקולים כלכליים

השופט שני קיבל את טענת התובע שבינו לבין המנוחה התקיימו יחסים של ידועים בציבור, לאחר שהתרשם מן הראיות והעדויות שהשניים תמכו אחד בשני רגשית וכלכלית, קיימו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף.

עוד קבע השופט שחלה על בני הזוג חזקת השיתוף. הוא התרשם שהתקיים ביניהם שיתוף כלכלי בקניות ובתשלומי בית שוטפים, ושמרו על הפרדה בעניינים מסוימים בלבד, כגון ארנונה, על מנת לזכות בהקלות והטבות כהורים יחידניים. כך, גם הדירה נרשמה על שם המנוחה בלבד משיקולים כלכליים.

לעניין הצוואה, דחה השופט דחה את ההתנגדות וקבע שהיא תקוים. הוא דחה את הטענה שהמנוחה לא הייתה כשירה כיוון שהתובע לא הביא כל אסמכתא רפואית שמחלתה אכן פגעה בכשירותה לצוות. עוד נקבע שלא הוכחה כל השפעה בלתי הוגנת מצד ילדי המנוחה ושבנותיה לא היו מעורבות בעריכת הצוואה באופן פסול.

הנתבעים חויבו בהוצאות התובע בסך 15,000 שקל.

ב"כ התובע: עו"ד רחמנוב ועו"ד שוקר

ב"כ הנתבעים:  עו"ד אונגר-לטין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין