אדם שהשכיר וילה בת 5 חדרים למטרות נופש זוכה מעבירה על חוק רישוי עסקים. בית המשפט קבע כי לא מדובר בעסק המחייב רישיון כיוון שאורחי המקום לא מקבלים שירותים כמו ניקיון, כביסה והסעדה.
השופטת דוניא נסאר מבית משפט השלום בקריית שמונה זיכתה לאחרונה את בעליה של ״וילה לאמור״, הפועלת מאז 2016 במושב אמנון שבצפון, מניהול עסק ללא רישיון. היא הבהירה שחובת הרישוי חלה כשהשכרת חדרי האירוח מלווה במתן שירותים לאורחים, מה שלא התקיים במקרה זה.
כתב האישום נגד בעל הווילה התבסס על סעיף בתקנות המחייב את מי שמשכיר מעל 4 יחידות אירוח למטרת נופש המלווה במתן שירותים לאורחים לקבל רישיון עסק. בעל הווילה הואשם בנוסף בהפעלת בריכת השחייה שצמודה לווילה ללא היתר.
המאשימה, שיוצגה על ידי עו״ד חניתה רון עייש, טענה כי הנאשם עצמו הודה שהוא מפעיל את הווילה והבריכה ללא רישיון כדין. לדבריה, לאורחי הווילה ניתנים שירותי ניקיון, החלפת המצעים, מגבות נקיות, וניקיון החצר והבריכה. כמו כן, בכל מקרה של בעיה או תקלה הם מקבלים מענה 24/7. כל אלה עונים לדבריה על הגדרת ״מתן שירותים לשוכרים״.
המאשימה הדגישה את תכליתו של חוק רישוי עסקים בשמירה על בטיחות וביטחון המתארחים בעסק. לדבריה, מתחמי אירוח הפועלים ללא רישיון עסק מהווים סכנה מבחינה תברואתית ומטרד לשכנים, והם גם פועלים ללא האישורים הנדרשים מבחינת כיבוי אש.
מנגד הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד אלדד בן הרוש ועו"ד שירלי גדעון, טען כי הווילה לא טעונה רישיון. לשיטתו, אמנם יש בווילה חמישה חדרים אך מדובר בחדרי שינה שאינם "יחידות אירוח" נפרדות כך שמבחינת חלוקה פנימית, הווילה מהווה יחידת אירוח אחת.
הוא טען בנוסף כי בווילה לא ניתנים ״שירותים נלווים״ כלשהם למתארחים. כך למשל, ניקיון הווילה נעשה כאשר היא ריקה ולצורכי אחזקה ואין מדובר בשירותי ניקיון קבועים וזמינים.
הנאשם הוסיף כי המאשימה לא הציגה תלונות קונקרטיות ביחס למטרדים שנגרמים מהווילה או נוגעים לה באופן ישיר.
אין קפה ותה
השופטת נסאר הבהירה כי חובת הרישוי בגין השכרת חדרי אירוח חלה כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: מספר חדרי האירוח הוא מעל ארבעה והשכרת החדרים מלווה במתן שירותים לשוכרים.
היא ציינה כי המאשימה לא פירטה בכתב האישום מהם השירותים הנלווים הניתנים במסגרת השכרת החדרים, ודי בכך כדי לזכות את הנאשם. זאת ועוד, גם בראיות שהביאה המאשימה אין הוכחה שמדובר בעסק המחייב רישיון.
כך למשל, לא הובאה ראיה כלשהי המוכיחה מתן שירותים נלווים על ידי הנאשם או מי מטעמו לשוכרי יחידות האירוח. למעשה, שני העדים מטעם המאשימה העידו כי לא פגשו במקום אף איש צוות. השופטת כתבה כי מקובלת עליה טענת הנאשם לפיה הווילה עוברת ניקיון בין אירוח לאירוח וכי אפילו תה וקפה אינם מסופקים לאורחים.
כמו כן לדבריה, לא הובאה כל ראיה המעידה על כך כי הפעלת חדרי האירוח במקום פגעה בבריאות הציבור.
עוד קבעה השופטת כי יש לזכות את הנאשם גם מהעבירה של הפעלת הבריכה ללא רישיון שכן לא מדובר בעסק נפרד והבריכה משמשת רק את אורחי הווילה.
בסיכומו של דבר זיכתה השופטת את הנאשם מכלל העבירות שיוחסו לו.
- ב״כ המאשימה: עו״ד חניתה רון עייש
- ב״כ הנאשם: עו"ד אלדד בן הרוש ועו"ד שירלי גדעון ממשרד סרור בן הרוש
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין