"יטלטל את עולמה": נדחתה תביעת אב לבצע בדיקת רקמות בבתו

הבת כבר נשואה ואם לילדות, והאב לא סיפק הסבר מדוע השתהה כל השנים בהגשת הבקשה. בית המשפט נתן משקל מכריע לזכותה לפרטיות וקבע שהבדיקה לא תיערך בניגוד רצונה

השופט ארנון קימלמן מבית המשפט למשפחה בטבריה דחה לאחרונה תביעה לביצוע בדיקת אבהות שהגיש אדם נגד אשתו לשעבר ובתו הבגירה. האיש טען כי ב-1998 סוכם בינו לבין האם שבדיקת רקמות תתבצע בעתיד. לנוכח התנגדות הבת השופט לא מצא סיבה להכריח אותה לעבור את הבדיקה. הוא ציין כי זכותה לפרטיות גוברת על זכותו של התובע לברר מי צאצאיו, בפרט לנוכח חלוף השנים. 

בתביעה שהגיש נגד הבת ואמה, האב ביקש להפנות את הצדדים לבדיקה גנטית לצורך בדיקת אבהות. הילדה נולדה פחות משישה חודשים אחרי שבני הזוג התחתנו.

לטענת האב, במסגרת הליכים קודמים בינו לבין האם, שהתנהלו ב-1998, הוסכם ביניהם כי בדיקת הרקמות של הבת שהייתה אז קטינה, תיערך "במועד מאוחר יותר". 

הוא ציין כי "מסיבות השמורות עמו" הוא לא ביקש לבצע את בדיקת הרקמות כשהבת הייתה קטינה, אלא רק כשכבר בגרה ובהיותה נשואה ואם לשתי בנות. 

האם הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שבתה כבר בגירה, ואין לה מעמד כלפיה. כמו כן לטענתה, אין כל ערך בבדיקה שלה עצמה מאחר שאין מחלוקת שהיא האימא. 

הבת טענה כי התובע תמיד הציג את עצמו כאביה והתביעה הוגשה רק מתוך מסע נקמה של אביה נגד אימה. לטענתה, התובע מבקש באמצעות התביעה לאלץ את אימה לפצות אותו כספית בגין הנזקים שנגרמו לו, לשיטתו, לאורך השנים בעת שקיבל על עצמו את האבהות לגביה. 

הבת הבהירה שהיא מתנגדת לבדיקה, על אף מורכבות היחסים שלה עם אביה, ולמרות שגדלה במרחק פיסי גדול ממנו. היא ציינה שעצם הידיעה על הגשת התביעה גרמה לה למשבר עצמי ונפשי עמוק ולפגיעה בתפקוד. היא ביקשה שאביה יחזור בו מהתביעה ויניח לה לחיות את חייה בשלווה ובמנוחה. 

חובת המזונות פקעה

השופט ארנון קימלמן דחה את התביעה. הוא ציין שהתובע לא הצביע על כל זכות מכוח החוק שמחייבת את הבת לעבור בדיקת רקמות. 

אמנם, אם היה נותר חוב כספי כלשהו בגין מזונות הבת ייתכן שהוא יכול היה לטעון שמגיע לו סעד מבית המשפט וניתן היה לאלץ את הבת לעבור בדיקה שאותה היא ממאנת לבצע. 

אלא שחובת המזונות של התובע כלפי הבת פקעה לפני שנים רבות ותקופת ההתיישנות שבמסגרתה התאפשר לו לדרוש החזר בגין תשלום מזונות אותו שילם, לטענתו אולי שלא כדין, חלפה אף היא.

כלומר, למעט הרצון לדעת מי הם הצאצאיו, התובע לא הצביע על זכות כלשהי שבגינה על בית המשפט לאלץ את ביתו לעבור את הבדיקה. 

"עסקינן ברצון החוסה, אולי, תחת המטריה הרחבה של עיקרון כבוד הבריות...עדיין יש לאזן זכות זו עם זכויות אחרות כגון זכותה של הבת לפרטיות, ובפרט כאשר התובע השתהה במשך שנים רבות והגיש התביעה רק עם הגיעה של הבת לגיל מבוגר יחסית, כשהיא כבר נשואה וחובקת ילדים משלה", סיכם השופט.

התובע חויב לשלם לכל אחת מהנתבעות 5,000 שקל. 

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין