הבן שנושל בצוואה טען: "אמא בכלל לא ידעה עברית" - פסקדין

בהתנגדות לצוואה נטען כי המנוחה שלטה רק בערבית ולא הבינה את הצוואה, שנוסחה בעברית. הבן ביקש לייחס לאחיו – הזוכים בירושה – השפעה בלתי הוגנת, אך נכשל

בית המשפט למשפחה בראשון ציון דחה לאחרונה התנגדות גבר לצוואת אמו, ממנה נושל, בטענה שהיא לא שלטה בעברית, השפה בה נוסח המסמך, אלא רק בערבית - וממילא לא הבינה את תוכנה. המתנגד ביקש לייחס השפעה בלתי הוגנת לאחיו ואחותו, היורשים על-פי הצוואה, אך נדחה על-ידי השופטת מיכל סער, שחייבה אותו ב-30 אלף שקל הוצאות לטובתם.

הצוואה שבמוקד ההליך נערכה לפני שלושה עשורים והמנוחה, אם הצדדים, ציוותה במסגרתה את כל רכושה בחלוקה הבאה: שני שליש לבנה - מבקש קיום הצוואה, שליש לבתה-המבקשת, ואפס עגול לבנה-המתנגד. נישול האחרון נומק בצוואה בכך שהוא "לא מתנהג אליי בצורה נאותה". בשלב מסוים חלתה האם בסרטן, וביולי 2014 היא הלכה לעולמה, בגיל 90.

בשלב זה הגיש הבן שנושל מהירושה התנגדות לצוואה, בטענה שהיא תוצר השפעה בלתי הוגנת של אחיו. הוא סיפר על "יחסים מצוינים" שהיו לו עם אמו, באופן המעלה תמיהה ביחס לבחירתה להדירו מעיזבונה. אגב כך טען שאמו קראה וכתבה רק בערבית, ולא הבינה את שפת הצוואה, עברית - באופן המצדיק לבטל אותה.

מנגד טענו הזוכים שאמם ידעה גם ידעה עברית, וכי מכל מקום – עדי הצוואה הסבירו לה את הכתוב בה, והיא אישרה שהבינה את תוכנה. המבקשים אף כפרו בטענתו הנוספת של אחיהם, כי היו לו יחסים טובים עם האם: לגרסתם מערכת היחסים ששררה ביניהם הייתה עכורה, והוא אף נהג לאיים עליה ולהכותה, עד כדי כך שנאלצה להגיש נגדו תלונה במשטרה. עוד נטען ש"המתנגד לא היה בקשר רציף עם המנוחה, אלא היה מופיע מדי מספר חודשים כדי לנסות ולהוציא ממנה כספים – ונעלם".

"הבינה יפה מאוד את הדברים"

השופטת סער דחתה את טענות המתנגד, אחת לאחת. אשר לטיב מערכת היחסים בינו לבין האם, מצאה שכגרסת אחיו היא הייתה "מורכבת", ולא "מצוינת" כטענתו. "מצאתי לקבל את גרסתם של המבקשים, שהייתה אמינה ועקבית, אודות מערכת היחסים העכורה ששררה בין המתנגד לבין הוריו במועד עריכת הצוואה", כתבה והוסיפה: "מצאתי כי בשל כך החליטה המנוחה להדיר את הבן המתנגד מהצוואה".

בתוך כך הדפה השופטת את ניסיון המתנגד לייחס לאחיו השפעה בלתי הוגנת. היא ציינה לעניין זה, בין היתר, את העובדה שבמועד עריכת הצוואה התגורר הבן הזוכה בארצות הברית, הרחק מאמו שבישראל, ואת מעבר האחרונה לגור אצל בתה-הזוכה רק ב-2009, כלומר 13 שנים לאחר שציוותה לה שליש מהרכוש. הובהר, אגב כך, שגם ללא צוואה הבת ממילא הייתה מקבלת לפי חוק הירושה את אותו החלק - שליש, מה שמחליש את הטענה כי זממה לנשל את אחיה בדרכים עקלקלות.

לבסוף דחתה השופטת את טענת המתנגד כי אמו לא שלטה בעברית, זאת על רקע עדויות בני משפחה שלפיהן היא ידעה גם שפה זו. כך למשל, מעדות אחייניתה עלה שהמנוחה "ידעה לדבר עברית, ולא הייתה צריכה מתורגמנית בערבית". גם עורכת הדין שערכה את הצוואה סיפרה שניהלה עם המנוחה שיחה בעברית, וכי "היא הבינה יפה מאוד את הדברים".

הודגש, בקשר לכך, שאף בהנחה שהמנוחה אכן לא שלטה בעברית, הרי שנכתב בצוואה כי העדים הקריאו והסבירו לה את תוכן המסמך, וכי המנוחה אישרה שהבינה את הדברים. בנסיבות אלה, משנשמט הקרקע תחת טענות ההתנגדות, הורתה השופטת על דחייתה, ועל קיום הצוואה ככתבה וכלשונה. המתנגד חויב ב-30 אלף שקל הוצאות לטובת אחיו.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.