בית הדין הארצי לעבודה התרשם שהעובדת פוטרה בגלל סיבות מקצועיות, אך הבהיר כי החברה הייתה צריכה לפנות לממונה לפי חוק עבודת נשים ולקבל היתר לפיטורים.
האישה עבדה כשבע שנים כדיילת שיווק בחברת "ניו ליין" קוסמטיקס". בפברואר 2007, ביקש הבוס שלה לפטר אותה, ואז היא סיפרה לו שהיא בהריון. כשבוע אחר כך נמסר לה מכתב פיטורים, בו נאמר כי פיטוריה ייכנסו לתוקף חודש מאוחר יותר.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
למרבה הצער, כשבועיים אחרי הפיטורים, ההריון הסתיים בהפלה.
בתחילת 2008 הגישה העובדת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בה טענה שהיא פוטרה בגלל ההריון וללא שימוע.
החברה טענה שהעובדת לא המציאה אישורים על הריונה לפני הפיטורים. לטענתה, היא פיטרה את העובדת מאחר שלא האמינה לה. עוד נטען כי בפועל אותה שיחה עם הבוס מהווה שימוע.
על דבר אחד לא הייתה מחלוקת. לפני הפיטורים, החברה לא פנתה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד הכלכלה לקבלת היתר.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה באופן חלקי. השופטת מיכל לויט השתכנעה שהעובדת הייתה בהיריון בזמן שפוטרה, אולם גם התרשמה שמנהלי החברה גילו על ההריון רק אחרי שביקשו לפטר את העובדת.
לאחר ששמעה עדים שונים השופטת השתכנעה שהעובדת לא פוטרה בגלל ההריון, אלא בשל בעיות התנהגות שלה בעבודה.
בהתאם, בית הדין פסק לעובדת פיצויים של 10,000 שקל בגין הפרת חוק עבודת נשים, 18,000 שקל בגין אי עריכת שימוע וזכויות סוציאליות שונות, וכן דחה את תביעותיה לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועל עוגמת נפש.
שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. החברה טענה, בין היתר, שהעובדת לא הוכיחה כי הייתה בהריון בזמן הפיטורים.
מנגד, העובדת טענה, בין היתר, שגם אם היא אינה "טלית שכולה תכלת", עדיין קשה להסביר איך בכל זאת היא הועסקה במשך שנים ופוטרה דווקא כשהיא בהריון.
לא מספיק להגיד
השופטות רונית רוזנפלד ולאה גליקסמן, והשופט אילן איטח, הסכימו עם בית הדין האזורי והתרשמו שהעובדת אכן הייתה בהיריון כשפוטרה, והחברה ידעה על כך. לפיכך, ציינו השופטים, כי הפיטורים נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים מאחר שלא היה לחברה היתר מהממונה.
עם זאת, השופטים דחו את טענות העובדת וקבעו שאין להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, שלפיה היא פוטרה מסיבות מקצועיות.
לאחר מכן השופטים סקרו את סכומי הפיצויים והגיעו למסקנה שמדובר בסכומים סבירים, למעט סכום הפיצוי בגין הפרת חובת השימוע, אותו החליטו להפחית ל-10,000 שקל, בשל "כלל נסיבות המקרה".
לפיכך, בסיכומו של דבר ערעורה של העובדת נדחה כולו, וערעור החברה נדחה ברובו הגדול.
בפסק הדין חשיבות רחבה לסוגיית ההיתר מהממונה. יש לציין כי באופן כללי, בית הדין האזורי סבר כי מרגע שהעובדת טענה היא בהריון, החברה הייתה חייבת לפנות לממונה ולקבל היתר לפיטורים, גם אם היא לא הציגה אישור. שופטי בין הדין הארצי חלקו על עמדה זו והעירו כי רק לאחר שעובדת מציגה אישור על ההריון – חובה על המעסיק לפנות לממונה.
אמירה של עובדת שהיא בהריון אינה מחייבת את המעסיק לעשות זאת, ציינו השופטים. העובדת מצדה מחויבת להודיע למעסיק על הריונה רק החל מהחודש החמישי להריון. ואולם, כאשר מעסיק מבקש לפטר עובדת ואילו היא טוענת שהיא בהריון, המעסיק רשאי לדרוש ממנה אישור רפואי.
- ב"כ העובדת: עו"ד תמרה דויטש-קאופמן
- ב"כ החברה: עו"ד קרן בגנו כפרי
* עו"ד אשר אביטן עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין