מעסיק שרוצה לפטר עובדת הטוענת שהיא בהריון רשאי לדרוש אסמכתא לקיום ההיריון

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1. גב' שרון מור עלימה, שהועסקה כדיילת מכירות אצל ניו ליין קוסמטיקס במשך כ-7 שנים, פוטרה מעבודתה בחברה בהיותה לטענתה בהיריון. על כך היא הגישה תביעתה לבית הדין האזורי כנגד המשיבה, מעסיקתה, משפוטרה לטענתה עקב הריונה, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. כמו כן תבעה זכויות סוציאליות שונות בהתייחס לתקופת עבודתה וסיומה. בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי בחלקן את תביעות העובדת (השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר מתתיהו ומר המר; תע"א 1605/08). על פסק הדין הגישו שני הצדדים ערעוריהם, באופן שבית דין זה כערכאת הערעור מתבקש להתערב כמעט בכל חזית הדיון כפי שנפרשה בבית הדין האזורי. במסגרת הערעורים מתבקשת גם התערבותנו בשתי החלטות ביניים של בית הדין האזורי, ואף מונחת לפנינו בקשת החברה להגשת ראיה בשלב הערעור.

         בפתח דברינו בהמשך נציג את הרקע העובדתי הרלוונטי, לרבות פרטי תביעתה של המערערת כפי שהוגשה לבית הדין האזורי, ולאחר מכן נציג את עיקרי פסק הדין על כלל הכרעותיו. אחר זאת נפרוש תחילה את עיקרי הטענות בשני הערעורים בנושאים הקשורים בפיטורי העובדת בהיותה בהיריון, ולאחר מכן את עיקרי הטענות בערעורים בעניינים שאינם קשורים בהיריון. לבסוף נפרט הכרעתנו בערעורים על נושאיהם השונים.

הרקע העובדתי והתביעה

2. גב' שרון מור עלימה (להלן: העובדת), ילידת שנת 1962, אם חד-הורית, עבדה בחברת ניו ליין קוסמטיקס בע"מ (להלן: החברה) מיום 1.12.1999, ועד פיטוריה בחודש פברואר 2007. החברה עוסקת בשיווק צבעי שיער ומוצרים לטיפוח השער לרשתות השיווק ולשוק הקמעונאי, והעובדת הועסקה כדיילת שיווק במבצעים, ברשתות השיווק הגדולות.

         אין חולק כי עד לחודש דצמבר 2004 השתכרה העובדת שכר שעתי וכי החל מחודש ינואר 2005 קיבלה משכורת בסך 6,000 ש"ח בצירוף תשלום רכיב אש"ל.  

         ביום 15.2.2007 נערכה שיחה בין העובדת ובין מר אורי שחר, ששימש כאחראי חטיבת המספרות ומוצרי הצריכה בחברה. אשר לתוכן השיחה נתייחס בהמשך. בשלב זה נציין כי אין חולק שבמהלך השיחה הודיעה העובדת למר שחר שהיא בהיריון, וכי מר שחר ביקש מן העובדת להציג אישור רפואי על כך.

         ביום 23.2.2007 נמסר לעובדת מכתב פיטורים נושא תאריך 15.2.2007, ובו נאמר כי פיטוריה ייכנסו לתוקף ביום 14.3.2007. לפי טענת העובדת, ביום 29.3.2007 הסתיים הריונה בהפלה.

3. ביום 9.1.2008 הגישה העובדת את תביעתה לבית הדין האזורי, בה טענה כי היא פוטרה בעת הריונה ומפאת הריונה, מבלי שנערך לה שימוע ומבלי שניתנה לה הזדמנות להגיב להחלטה. זולת ההיריון, לא הייתה לחברה סיבה אמיתית ועניינית לפטרה. לפיכך לטענת העובדת, היא זכאית לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 100,000 ש"ח, וכן לפיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין הפרת זכותה לשימוע. כמו כן טענה העובדת כי פיטוריה גרמו לה עגמת נפש רבה. על כך תבעה פיצוי בגין עגמת נפש בסך 100,000 ש"ח. מאחר שפיטוריה נערכו בזמן שהייתה בהיריון, תבעה העובדת לשלם לה את משכורותיה עד לתאריך הלידה המשוער בגובה 6 משכורות, כמו גם בגין התקופה המוגנת בת 60 הימים שמתום חופשת הלידה. נוסף על כך טענה העובדת כי היא זכאית לפיצוי לפי סעיף 13א לחוק עבודת נשים בשיעור 150% מהשכר שהיה מגיע לה עבור אותה תקופה. כמו כן תבעה תמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר של חודש אחד; יתרת פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים; יתרת דמי הבראה; הפרשי פדיון ימי חופשה; תשלום שעות נוספות; החזר ניכויים משכרה ופיצוי בגין אי-הפרשה לקופת גמל מתחילת העסקתה ועד לחודש פברואר 2003. כמו כן טענה העובדת כי שולמה לה תוספת קבועה ופיקטיבית בסך 681.82 ש"ח בגין אש"ל, וכי תוספת זו היא חלק משכרה לעניין חישוב זכויותיה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

השכר הקובע

4. בית הדין האזורי בחן ראשונה את השאלה בדבר שכרה הקובע של העובדת, ואם אמנם, כטענתה, רכיב האש"ל כפי ששולם לה הוא חלק משכרה הקובע לצורך חישוב זכויותיה. בית הדין קבע כי מתלושי השכר ומחלק מסידורי העבודה שצירפה העובדת לתצהירה עולה כי שולמה לה תוספת אש"ל בשיעור משתנה מידי חודש. הדבר עולה בקנה אחד עם גרסת החברה לפיה תוספת זו שולמה לעובדת בהתאם לקבלות שהציגה על הוצאותיה בפועל. לפיכך, תוספת האש"ל משקפת תשלום בגין החזר הוצאות שאינו מהווה חלק מהשכר הקובע. משכך קבע בית הדין כי שכרה הקובע של העובדת עמד על סך 6,000 ש"ח.

פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים

5. מחלוקת מרכזית בין הצדדים, לה נזקק בית הדין האזורי בפסק דינו, נוגעת לשאלה אם בכלל הייתה העובדת בהיריון במועד פיטוריה. בית הדין הפנה לארבעה מסמכים רפואיים שהוצגו על ידי העובדת בנוגע להריונה וסיומו בהפלה. הראשון הוא תוצאת בדיקת דם מיום 18.2.2007 ללא כל סיכום ממצא רפואי על גביה. הבדיקה נערכה בבאר שבע; השני הוא אישור מיום 22.2.2007 מרופאת משפחה ד"ר בן דור בו צוין כי "הנ"ל בהריון"; השלישי הוא אישור מרופאת המשפחה מיום 3.7.2007 בו נכתב כי "הנ"ל היתה בהריון בדצמבר 2006 עד 29/3/07"; מסמך רביעי הוא אישור מיום 19.1.2009 עליו חתומה ד"ר יעל יאירי, רופאת נשים, שאישרה על יסוד המסמכים האמורים כי העובדת הייתה בהיריון מיום 30.12.2006 ועד ליום 29.3.2007. בית הדין האזורי ציין כי מסמכים אלה מעוררים תהיות, משום ש"מצופה היה מהתובעת, אשר לדבריה נכנסה להריון בגיל מבוגר לאחר שנים של ציפייה, להציג אישורים המעידים באופן ברור יותר על כך שהיתה בהריון ועברה הפלה מאלו שהוצגו בפועל (אישור מרופא נשים שטיפל בה בזמן אמת, אולטרסאונד, בדיקות מעקב שגרתיות, אישור על הפלה וכד')". אלא שלפי קביעת בית הדין הוכח לפניו כי העובדת הייתה בהיריון, וזאת מש"אין אנו סבורים כי טענת ההיריון 'הומצאה' רק לשם מניעת הפיטורים ולטעמנו, ולו על בסיס תוצאת בדיקת הדם שלא נסתרה, יש לקבל את טענת התובעת כי היתה בהריון מחודש 12/06 ועד ליום 29.3.07".