שלושה תושבי העיר התנגדו לתכנית ליישום תמ"א 38 בירושלים, בעיקר לנוכח ההבדלים בין הבנייה בעיר העתיקה לאזורים החדשים. הם ביקשו לערער עליה למועצה הארצית אך נדחו. ביהמ"ש סבר שיש מקום לדיון נוסף בהתנגדויות.
הממשלה אישרה את תמ"א 38, התכנית הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, בשנת 2005, ומאז ערך משרד הפנים מעקב אחר יישומה ברחבי הארץ. בתוך כך, הוא הנחה את הרשויות המקומיות להכין תכנית פרטנית לכל יישוב ויישוב, שתתחשב בתנאים הייחודיים של הרשויות השונות.
לשאלות בנוגע להליכי תמ"א 38:
פנו ל- עו"ד תמ"א 38
עיריית ירושלים, בשיתוף הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, הכינה גם היא תכנית פרטנית – תכנית 10038 – שכללה הנחיות מיוחדות לבינוי באזורים כגון העיר העתיקה, תחום העיר ההיסטורית ואזורים המיועדים להתחדשות עירונית.
בתכנית ניתן דגש על החשיבות הרבה בשמירה על המאפיינים ההיסטוריים של העיר. בנוסף, התכנית התייחסה למאפייני שיטת הבנייה הירושלמית הישנה, שלא כללה שימוש בבטון מזויין, וסיפקה אופציה ל"שדרוג הנדסי מלא", מה שהיווה תמריץ לקבלת זכויות בנייה בהיקף דומה להיקף האפשרי לפי תמ"א 38.
במסגרת התכנית פורטו התנאים להוספת קומות באזורים השונים, ובשנת 2011 היא הופקדה אצל הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים. בשלב הזה ניתנה הזדמנות לתושבי העיר להגיש התנגדויות, ובפועל הוגש נגדה מספר נמוך יחסית – 10 בסך הכל.
המתנגדים טענו כי התכנית מנוגדת להוראות התמ"א, שכן היא קובעת כי בתחומי העיר ההיסטורית תתווסף רק קומה אחת לבניין בתמורה לחיזוק, בניגוד לאזורים אחרים, בהם ניתן להוסיף עד 2.5 קומות.
בנוסף, טענו המתנגדים לאפליה בין שכונות בעיר, בטענה שהתכנית מעניקה תמריצים רק לשכונות "חזקות". עוד הם ציינו כי התכנית הפרטניות אינה יכולות לסטות מהוראות סעיף 23 לתמ"א – הקובעות שאין לשנות הנחיות הנדסיות בתכניות מקומיות.
לאחר מספר דיונים, החליטה הוועדה המחוזית לאשר את התכנית למורת רוחם של המתנגדים, וב-2014 היא פורסמה.
שלושה מהמתנגדים לא התייאשו וביקשו רשות לערער על ההחלטה למועצה הארצית לתכנון ובנייה. לאחר שנדחו בידי הוועדה המחוזית, הם עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.
העותרים ביקשו שביהמ"ש יאפשר להם לערער, בטענה שהדבר נמנע מהם ללא נימוקים ובחוסר תום לב.
מוסדות התכנון טענו כי דחו את הבקשה משיקולים מקצועיים, וכי בכל מקרה, העתירה הוגשה באיחור של ארבעה ימים, ולכן יש לדחות אותה.
לדבריהם, ההבחנה בין חלקי העיר השונים נעשתה בהתאם לתמ"א 38, המאפשרת למוסד התכנון להתאים את זכויות הבנייה למאפיינים הייחודיים של העיר. כמו כן, ציינו כי גם באזורים "חלשים" לכאורה ניתן להוסיף עד 2.5 קומות ככל שננקט שדרוג הנדסי מלא של המבנה.
בנוסף, טענו המוסדות כי מספר ההתנגדויות המועט שהוגש מעיד שהתכנית אינה נתונה במחלוקת ציבורית קשה, ותואמת את ייחודיות הבנייה הירושלמית.
אין אפליה
נשיא בית המשפט דוד חשין הסכים שהעתירה הוגשה באיחור, אך מכיוון שדובר באיחור קל בלבד, הוא החליט שאין הצדקה לדחות את העתירה רק בעטיו.
לגופו של עניין, סבר הנשיא שהמוסדות התכנוניים ערכו תכניות מפורטות ומקצועיות בתום לב, וקיבל את טענתם לפיה לא נעשתה כל אפליה בין האזורים.
עם זאת, השופט ציין כי ייתכן שיש משהו בטענת העותרים, לפיה במסגרת התכניות הפרטניות לא ניתן לקבוע הנחיות הנדסיות המגבילות את זכויות הבנייה, ומאחר שהתשובה בעניין זה אינה חד-משמעית, הורה לאפשר להם לערער למועצה הארצית שתכריע בסוגייה.
- ב"כ העותרים 2-3: עו"ד שמואל פיינגולד
- ב"כ המשיבות: עו"ד יואב דוד, עוה"ד אילנית מיכאל ושרון מנדלבאום
* עו"ד דורון תמיר ממשרד שטרית-תמיר עוסק בתמ"א 38.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין