שלושה אחים דרשו לתקן צו ירושה שהוצא לפני תשע שנים, בטענה שהמנוח היה אביהם הביולוגי. חרף התנגדות יורשי המנוח, בית המשפט הורה על תיקון הירושה, ככל שייקבע שהמבקשים הם ילדיו.
האב המנוח הלך לעולמו בשנת 2007, מבלי שהותיר אחריו צוואה, ועזבונו חולק בין ששת ילדיו בהתאם לצו ירושה.
השנים חלפו להן, עד שבשנת 2014 נדהמו היורשים כאשר קיבלו פנייה משלושה אחים, שטענו שהם ילדיו הביולוגיים של המנוח, ויש לאפשר להם לרשת חלקים מעיזבונו בהתאם לזכאותם לפי חוק הירושה.
היורשים לא נענו לבקשתם, ובעקבות זאת הגישו השלושה באמצעות עו"ד גלעד בלוי בקשה לתיקון צו הירושה בבית המשפט למשפחה בירושלים.
המבקשים צירפו תעודות לידה בהם מצוין שמו של המנוח תחת "שם האב", והסכימו לעבור בדיקות גנטיות להוכחת הקשר המשפחתי.
לטענתם, המנוח ניתק עמם את הקשר ונעלם מחייהם לפני למעלה משלושים שנה, והם גילו על מותו רק בשנת 2013. המבקשים טענו שבאותה תקופה בנו של אחד מהם התעורר מתרדמת וסיפר שחלם על סבו שמעולם לא פגש, וזה מה שהוביל אותם לחפש מידע על אודות האב האבוד.
המבקשים הוסיפו כי אחיהם למחצה – המשיבים – ידעו שלאביהם יש משפחה נוספת, וכי הוציאו את צו הירושה במרמה תוך הדרתם מעיזבונו.
בסיכום טענותיהם הם ציינו כי יש טעמים מוסריים מחייבים לתקן את צו הירושה לטובתם, שכן הם ננטשו בגיל צעיר והמנוח לא תמך בהם כלכלית מרבית שנות חייהם.
המשיבים השיבו לטענות באמצעות עו"ד בן ציון ליפשיץ והכחישו ידיעה על קיומה של המשפחה הנוספת. הם טענו לשיהוי ניכר בהגשת הבקשה – 7 שנים לאחר מות אביהם וזמן רב לאחר שהירושה חולקה בין כולם, כאשר לטענתם שום דבר לא מנע מהמבקשים לגלות מה עלה בגורלו של אביהם שנים רבות קודם לכן.
לבסוף הם טענו כי המבקשים נזכרו באב המנוח רק כדי ליהנות מהטבות כלכליות, וכי היענות לבקשתם תיאלץ אותם להשיב כספים שירשו בתום לב והסתמכו עליהם.
תחושת צדק
סגן הנשיא השופט מנחם הכהן האמין כי המשיבים לא ידעו דבר על קיומה של משפחה נוספת ועל כן הוא לא סבר כי צו הירושה הוצא במרמה או כדי למנוע מהמבקשים את זכויותיהם בירושה במכוון.
מהצד השני, השופט קיבל את טענת המבקשים, לפיה גילו על מותו של המנוח רק בשנת 2013, ועל כן לא ניתן לטעון נגדם לשיהוי. השופט ציין כי לא יהיה זה הוגן או מוסרי להטיל על המבקשים "אשמה" על כך שלא ידעו על מועד פטירתו ולמנוע מהם את חלקם בירושה, ככל שהם זכאים לו.
לדבריו, טענה של התנכרות מוחלטת מצד המנוח במשך עשרות שנים, מהווה סיבה מספקת לכך שלאורך שנים רבות המבקשים לא חפצו בקשר עמו ולכן לא ידעו על פטירתו בזמן אמת.
משכך, השופט החליט כי חרף הפגיעה האפשרית במשיבים, אין מקום לפגוע בזכותם החוקית של המבקשים – שסבלו משנים של הזנחה – לקבל את חלקם בירושת אביהם.
בהתאם לכך, השופט קבע כי אם ייקבע בבדיקה גנטית או בהסכמת המשיבים כי הם אכן ילדיו של המנוח,
בהתאם, השופט קבע כי צו הירושה יתוקן והמשיבים יחויבו בהחזרת הכספים אם בהסכמתם ואם באמצעות בדיקה גנטית שתוכיח את אבהותו של המנוח על המבקשים. לא נפסקו הוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין