המדינה האשימה במעשה מגונה למרות טענת הארוסה להסכמה – השופט זיכה

זוג מאורס שהה בפארק וקיים מגע ואינטראקציה שטבעם שנוי במחלוקת. האישה דווקא העידה לטובת ארוסהּ, אולם המדינה בחרה להתעלם ולהאמין לעדות אחרות. שופט בימ"ש השלום ברמלה זיכה את הנאשם ומתח ביקורת על המדינה.

לפי כתב האישום, הנאשם שהה עם ארוסתו בפארק, שם שתה מספר בקבוקי בירה. כתב האישום המשיך ותיאר כיצד הנאשם הפשיל את מכנסיו, נשכב עליה והתחכך בה בניגוד לרצונה, תוך שהוא מכה אותה, בעוד שהיא מתנגדת ומנסה לקום.

האיש הואשם בביצוע מעשה מגונה תוך שימוש בכוח וכן בהפרת צו פיקוח לפי חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, האוסר עליו לשתות משקאות אלכוהוליים. הוא הודה בעבירת הפרת צו הפיקוח, אך הכחיש וכפר בכל הקשור לעבירת המעשה המגונה בכח.

הדבר הנדיר והמייחד את המקרה היה העובדה שארוסתו – קורבן העבירה שבה הואשם – לא העידה מטעם המדינה אלא מטעם הנאשם, להגנתו. גם בחקירתה במשטרה וגם בביהמ"ש, היא סיפרה כי לא היכה אותה וכי המגע המיני נעשה בהסכמתה המלאה. השניים – היא והנאשם – סיפרו שהיו ועודם מאורסים, ומתכננים להתחתן.  

המדינה התבססה על עדויות של חמש נשים שהיו בפארק באותו הזמן, ושאינן מכירות את בני הזוג. עדות אלה התרשמו שמעשיו של הנאשם נעשו בכפייה, והן אף הזמינו משטרה למקום.

אישה אוטונומית ובוגרת

המחלוקת המרכזית נסובה סביב השאלה האם האישה הסכימה למגע המיני, שכלל חיבוקים ונשיקות, שכיבה מעליה, וכן חיכוך איבר מינו בגופה, או שמא הדברים נעשו בניגוד לרצונה.

השופט הישאם אבו שחאדה כתב הכרעת דין יסודית, בה הסביר היבטים שונים של עבירת המעשה המגונה ויסוד ה"הסכמה".

לגופו של עניין, השופט לא השתכנע מעל לכל ספק סביר כי המעשים נעשו בניגוד לרצונה של האישה. לאחר שניתח את העדויות ושטח את סיפור המקרה, כפי שנראה מנקודות המבט השונות, השופט קבע כי הגם שעדות הראייה טענו כי הנאשם כפה את עצמו על האישה, הרי שהוא הצליח לעורר ספק סביר בדבר הסכמתה של למעשיו.

תכליתה של העבירה של מעשה מגונה בכח הוא להגן על גופה, צנעת פרטיותה וכבודה של האישה, הסביר השופט, ומתח ביקורת על כך שהמדינה למעשה לא מכבדת את רצונה של אישה שאומרת "הסכמתי". אישה שיש לראות בה "אישיות אוטונומית, בוגרת בנפשה, בעלת מנת משכל בתחום הנורמה, ומסוגלת לתת הסכמה למגע מיני", כלשון השופט.

"בקשתה של המאשימה לבטל לחלוטין את עדותה של פלונית בסוגיית ההסכמה, ולהעדיף על פניה את עדותן של חמש העדות הזרות לה שנכחו במקום כמשקיפות מהצד, הינה לא יותר מאשר פגיעה בליבת כבודה של פלונית כאדם. רוצה לומר,  ההתייחסות של המאשימה בביטול לעדותה של פלונית לפיה אכן הסכימה למגע מיני עם הנאשם, עומדת בניגוד גמור לערך המוגן שטמון בעבירה של מעשה מגונה", כתב.

השופט אף העיר כי הנחת היסוד של המדינה, שלפיה אישה שמגיעה מחברה שמרנית שאוסרת גילויי חיבה אינטימיים בפומבי, לא תסכים בשום אופן למגע כזה בפארק – היא הנחה זרה להליך הפלילי.

זאת, המשיך השופט, מאחר שבהליך הפלילי בית המשפט אינו נכנס ל"עולם הספקולציות", ואינו אמור להסתמך על הנחות תרבותיות או אנתרופולוגיות, אלא לעסוק בשאלה האם יסודות העבירה הוכחו מעל לכל ספק סביר, ולהכריע אך ורק על פי הראיות שמונחות בפניו.

בסיכומו של דבר, השופט זיכה את הנאשם מן העבירה המרכזית, והרשיע אותו בעבירת הפרת צו פיקוח.

• ב"כ המאשימה: עו"ד לירן ממן פרקליטות מחוז מרכז
• ב"כ הנאשם: עו"ד שלומציון גבאי מנדלמן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין