אב שהתנתק מבנותיו ישלם מזונות – האם קיבלה משמורת מלאה

בית המשפט דחה את טענות האב כי מדובר במצב של ניכור הורי והסתה. מאחר שהאב הצהיר שאינו מעוניין בהליך טיפולי לא נקבעו זמני שהות

השופטת ליאת דהן חיון קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אם לשתי ילדות (בנות 14 ו-15) נגד אביהן. מדובר בבני זוג שנמצאים בקונפליקט חמור וניתנו בעניינם  מעל 170 החלטות שיפוטיות. בפסק הדין הנוכחי נקבע כי המשמורת המלאה תהיה בידי האם וכי האב ישלם מזונות בסך 3,000 שקל לחודש. השופטת התרשמה כי האחריות לנתק מוטלת על האב.

בני הזוג נישאו ב-2006. ב-2016 עזב האב את בית המשפחה ובמרץ 2017 השניים התגרשו. בין האב לבין הקטינות אין כל קשר החל מאוגוסט 2019.

בסבב התביעות הנוכחי עתרה האם לקבוע כי היא ההורה המשמורן על הקטינות. בנוסף היא ביקשה לקבוע את מזונות הקטינות בסך של 9,198 שקל.

היא טענה כי יש לראות באב כמי שוויתר על בנותיו. לטענתה, יציאותיו המרובות של האב לחו"ל אינן עומדות בקנה אחד עם רצונו לקיום קשר עם הבנות. עוד לדבריה, היא שיתפה פעולה עם המלצות הטיפול המשפחתי בעוד האב סיכל את המפגשים בניגוד לטובת הקטינות. היא ציינה כי האב אינו מוכן להמשיך בכל טיפול מכל סוג שהוא בטענות סרק הקשורות ביכולותיו הכלכלית ואף סרב לכל אלטרנטיבה לחידוש הקשר תוך התחמקות באמתלות שונות על מצבו הרפואי.

האם הדגישה שהאב מרבה להיעלם מחייה הקטינות לעיתים תכופות וארוכות, אינו מחזר אחריהן ואין לו שום עניין בקשר אמתי וכנה איתן. 

האב עתר לקבוע שהאם היא הורה מנכר שגרמה לסרבנות קשר מצד הקטינות ובשל כך להורות על ביטול חיובו במזונות. כך למשל, היא לקחה אותן לאטרקציות שונות בזמן שהיו אמורות לבלות עמו. 

זאת ועוד לדבריו, האם עירבה את הקטינות בסכסוך ביניהם, קיללה אותו, לעגה לו בנוכחות הבנות ואיחלה לו שיחלה בסרטן. לשיטתו, הוא עשה כל שביכולתו לחידוש הקשר עד שנוכח שהקטינות אינן מעוניינות בקשר עמו, והקשר נותק לחלוטין באוגוסט 2019.

גם לא בימי הולדת

השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט למשפחה בקריות כתבה כי במציאות השוררת כיום ולנוכח הנתק הארוך לא ניתן לקבוע שמתקיימת אחריות הורית משותפת ועל כן קיימת משמעות להגדרת האם כמשמורנית.

היא ציינה כי הליך חידוש הקשר התנהל למעלה מ- 5 שנים, במהלכן נעשו מאמצים וניסיונות מצד כלל המעורבים בהליך. חרף האמור לא התקבעו זמני שהות באופן רציף, ולו קשר בסיסי בין האב לקטינות הכולל תקשורת טלפונית או מתועדת. השופטת הפנתה לדברי האפוטרופסית לדין שמונתה לקטינות שציינה כי "פגשתי את הקטינות לפני מספר ימים. הקטינות דיווחו שאביהם לא פנה אליהן לא בימי הולדת, לא בתקופת הקורונה, לא בתחילת שנת לימודים, מתארות חוסר קשר מוחלט עם האב״.

השופטת דחתה את הטענות בעניין הניכור וקבעה כי עמדתן של הבנות כלפי האב נובעת מחוויות שליליות שחוו מולו בעבר ובעיקר היעדרותו מחייהן לתקופות ארוכות מבלי להודיע. ״התנהלות האב כלפי הקטינות הא זו שיצרה אצלן פגיעה עמוקה, תחושת תסכול, אכזבה, חוסר יציבות והבנה קשה מנשוא כי האב ויתר עליהן, ובשל כך הליך חידוש הקשר כשל״.

בסופו של דבר קבעה השופטת את משמורת הילדות בידי האם. בשל סירוב האב להמשיך בהליך טיפולי, לא נקבעו זמני שהות. האב חויב במזונות בסך 3,000 שקל לחודש. בנוסף הוא חויב בהוצאות בסך 7,500 שקל. 

• ב״כ התובעת: עו״ד רן רייכמן
• ב״כ הנתבע: עו״ד נועם אפשטיין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין