האב ביקש להיפגש עם ילדיו בני החצי שנה והשנתיים בביתו, בטענה שאינו מסוכן משום שהוא נמשך לנערים ולא לתינוקות. ביהמ"ש התקומם והבהיר כי אינו מתכוון לקחת סיכונים מיותרים.
אם לתינוק כבן חצי שנה ותינוקת כבת שנתיים הסכימה שאביהם – שהורשע בשנה שעברה בביצוע עבירת מין בקטין – ייפגש עמם במרכז הקשר. אך האב לא הסתפק בכך, וביקש כי המפגשים יתקיימו בביתו תחת פיקוח של קרוב משפחה. שופט בית המשפט למשפחה בתל-אביב ארז שני הבהיר כי נוחותו של האב מתגמדת אל מול הצורך להבטיח את שלום הילדים ובתוך כך התקומם לנוכח עזות המצח של האב, שביקש ממנו לא לדאוג כיוון שהוא לא נמשך לתינוקות אלא לנערים.
האב כבר הורשע בעבר בבית המשפט בבריטניה בביצוע מעשים מיניים בנוכחות נערים. לאחר שהורשע גם בישראל, אם ילדיו עזבה אותו והגישה נגדו תביעת משמורת.
כחלק מההליך הסכימה האם כי המפגשים ייערכו במרכז הקשר. אולם האב טען כי ההסכמה הלא ראויה הזו תוביל לניכור הורי, ודרש מבית המשפט לקבוע כי הילדים ייפגשו עמו בביתו עם פיקוח של קרוב משפחה.
האב ביקש מבית המשפט שלא להעניש אותו על מחלתו הבלתי נשלטת שכיום הוא מטפל בה באופן אינטנסיבי. בנוסף הוא ציין כי אין מה לדאוג כיוון שהמשיכה שלו היא לנערים ואילו ילדיו הם תינוקות, כך שאין כאן סיכון כלל.
אין סימפטיה
השופט שני דחה את הבקשה תוך שהבהיר כי הזעקה של האב על אודות הניכור ההורי "אין לה לא ידיים ולא רגליים" לנוכח העובדה שמדובר בתינוקות שלא יכולים לסרב למפגשים או ליפול קורבן לשטיפת מוח והסתה מצד האם, כפי שניסה האב לטעון.
לגופו של עניין השופט ציין כי ההחלטה על קיום המפגשים במרכז הקשר נבעה מכך שהאב הורשע בביצוע עבירות חמורות, בזויות ונקלות, שאינן מאפשרות להשתחרר מההרגשה שהוא משקף סיכון לקטינים, גם אם מדובר ב"מחלה" שנמצאת כיום בטיפול.
"המשפט אמנם מצווה שלא ליטול מן הפדופילים ולו זכות מזכויותיהם שבדין, אך אין הוא אמור לחוש סימפטיה או תחושת ביטחון כלפיהם", כתב בהמשך.
השופט הוסיף כי ניסיונו של האב להרגיע את הסכנה מפניו באמצעות ההבהרה כי אין הוא נמשך לתינוקות היה מקומם וודאי שלא העלים או הפחית את הסיכון הנשקף ממי שהודה בעצמו כי אינו מצליח להשתלט על דחפיו.
"ברור שמרכז קשר הוא פחות נוח מאשר ביתו של האב...", המשיך השופט, "אלא שצורכי האב במקרה כזה הם בעדיפות שניה, שלישית ורביעית לעומת הבטחת שלומם של הקטינים".
השופט הוסיף כי יש להתחשב גם ברגשותיה של האם, שעולמה חרב עליה לאחר שאבי ילדיה הורשע, ואף היא חרדה מפני המפגשים. בנסיבות אלה, הסכמתה לקיומם במרכז הקשר, תחת פיקוח של גורמי מקצוע, הייתה סבירה בהחלט.
עוד צוין כי פיקוח של קרוב משפחה, כפי שהציע האב, לא יכול לשמש תחליף לפיקוח מקצועי של עובדים סוציאליים, שאף מוסמכים להמליץ על התפתחות הקשר עם הילדים בעתיד.
לסיכום נקבע כי במקרה כזה, שבו אין ספק שהאב הוא אדם מסוכן, אין מקום לקחת סיכונים מיותרים והמפגשים צריכים להתקיים במרכז הקשר.
האב חויב בהוצאות משפט של 3,000 שקל.
עו"ד דיאנה קורזינר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין