החליף פנצ'ר ונדרס למוות – הנהג הפוגע זוכה

בית המשפט קבע שלא נשללה גרסת נהג המשאית, שלפיה המנוח איבד שיווי משקל בזמן שדרך על מפתח הגלגלים – וקפץ אל נתיב נסיעתו

בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז זיכה אתמול (רביעי) נהג משאית שדרס למוות גבר אשר עסק בתיקון תקר בשולי כביש חוצה שומרון. הנשיא מנחם מזרחי קבע שלא הוכח במידה הנדרשת בפלילים כי הנאשם הוא זה שסטה ימינה לשוליים, כאשר אין לשלול את גרסתו כי דווקא המנוח הוא שקפץ אל תוך נתיב נסיעתו, מבלי שיכל לעשות דבר.

התאונה הקטלנית אירעה במרץ 2025, בשעת לילה. על-פי כתב האישום, שייחס לנהג המשאית גרימת מוות ברשלנות, הלה סטה ימינה לכיוון השול הימני, בעודו נוהג במהירות החורגת בכ-20 קמ"ש מהמותר, ובזמן שהמנוח תיקן פנצ'ר בתוך תחומי השול. נטען שהנאשם פגע בו בעוצמה, באופן שהסב לו חבלות קשות והוא נפטר מאוחר יותר בבית החולים.

אלא שלגרסת נהג המשאית, כתב האישום חוטא לאמת. לדבריו נסע בנתיבו ללא כל סטייה, כאשר דווקא המנוח הוא זה שחרג אל תוך נתיבו, "בשבריר השנייה האחרון", מבלי שיכול היה לעשות דבר. נטען שנהג הרכב "הטיח עצמו לאחור" אל מחוץ לקו השול משום שאיבד שיווי משקל נוכח פעולת הדריכה על מפתח הגלגלים.

בנוסף כפר הנאשם בכך שנסע 92 קמ"ש במקום שמותר 70. לטענתו תוקף התמרור פקע ימים ספורים טרם התאונה, כאשר במועדה מותרת הייתה נסיעה של 100 קמ"ש. עוד טען כי בניגוד לתיאור כתב האישום במקום לא פעלה תאורה תקינה, כאשר המנוח אף היה ללא וסט זוהר אלא לבש חולצה שחורה, שמטבע הדברים הקשתה להבחין בו.

לא חרג מהמהירות המותרת

השופט קבע שעדות הנאשם אמינה, וכי היא מתווספת לספקות שצצו ביחס לרשלנות נהיגתו. כך למשל, בדו"ח הבוחן שהגיע לזירה 38 דקות לאחר התאונה נכתב כי הלכה למעשה, "לא ניתן לקבוע את מקום האימפקט (=הפגיעה)". הודגש שמדובר ב"בוחן תנועה מנוסה" ש"לא ניתן לשלול את מסקנתו וממצאיו כלאחר יד".

לזאת הצטרפה עדות ראייה של הנהג שנסע מאחורי הנאשם והיה ב"נקודת תצפית מצוינת", כלשון השופט. לדברי העד, כלל לא הבחין בסטייה ימינה של נהג המשאית, כנטען בכתב האישום, אלא דווקא בסטייה חדה שמאלה לאחר הפגיעה במנוח, כתגובה אינסטינקטיבית מקובלת. עוד סיפר, כי מיד לאחר התאונה אמר לו הנאשם שהמנוח "קפץ לו אל תוך המשאית".

נקבע שמדובר בעדות "מהימנה, אמינה ואובייקטיבית" המחזקת משמעותית את גרסת ההגנה. גם בסוגיית המהירות המותרת רשם הנאשם ניצחון, עת קיבל השופט את טענתו כי ימים בודדים טרם התאונה בוטל תמרור ה-70 קמ"ש, וכי בפועל נהגה במקום מהירות מותרת של 100 קמ"ש, כאשר הוא נסע לכל היותר במהירות של 86 קמ"ש. "למרבה הצער, נערכה כאן עבודת בוחנות שאינה יכולה להוביל למסקנות כנדרש בפלילים", כתב.

לבסוף נותר השופט מסופק אף ביחס לטענה כי המנוח נפגע בזמן כריעה לטפל בפנצ'ר. נכתב ש"אי-מציאת סימנים פורנזיים ואובייקטיביים בעלי משקל ואמינות, כנדרש בפלילים, המלמדים על מחיצת המנוח בין המשאית לרכבו, לצד היעדר פגיעות בחלק התחתון של פגוש המשאית או ברגליו של המנוח, שוללים את התרחיש הפיזיקלי שהציגה המאשימה, או לפחות מעמידים אותו בספק".

השופט סיכם כי משלא הוכחה אשמת נהג המשאית מעבר לספק סביר, כנדרש בפלילים, הרי שיש לזכותו מהמיוחס לו.

• ב"כ המאשימה: עו"ד רן בירן ועו"ד גלי מאני
• ב"כ הנאשם: עו"ד תומר גונן ועו"ד יצחק צחי סבג

להכרעת הדין המלאה בתיק גמ"ר 10776-06-25

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.