החוק קובע כי גמלה על נזק גוף לא נחשבת לרכוש משותף. בהתאם לכך נשללה מהאישה זכאות לחלק מקצבת הנכות של בעלה אבל השאלה לגבי הפנסיה הייתה מורכבת יותר נוכח העובדה שלפחות חלקה נצבר מעבודה בתקופת החיים המשותפים.
בית הדין הרבני בתל-אביב דן לאחרונה בשאלה האם אישה זכאית ליהנות מקצבת הפנסיה של בעלה אף שלפחות בחלקה היא נצברה מכוח נכותו – וכספי שמטרתם לפצות על נזק גוף לא נחשבים לרכוש משותף לפי חוק יחסי ממון. הרכב דיינים בראשות הרב מאיר פרימן קבע כי בעוד שלאישה אין זכויות בקצבת נכות עצמה היא תהיה זכאית לחצי מהפנסיה של הבעל כשיגיע לגיל פרישה, משום שלפי תקנון הקרן, הקצבה העתידית לא נועדה לפצות אותו על נזק גוף אלא מהווה תחליף הכנסה.
לפני כ-3 שנים הגיש הבעל תביעת גירושין במסגרתה התגלעה מחלוקת רכושית לגבי זכויותיה של אשתו בקצבת הנכות שלו ובפנסיה שיקבל מגיל 67.
בשלב הראשון בית הדין קבע כי לאישה אין זכויות בקצבה הנוכחית שמקבל הבעל עקב נכותו. זאת, בהתאם לחוק יחסי ממון שמוציא מגדר הרכוש המשותף גמלה או פיצויים על נזק גוף. "לא יעלה על הדעת", נכתב בהחלטה, "שהנזק והנכות יישארו רק בגופו של אחד הצדדים, בעוד התשלומים המתקבלים כפיצוי לאותו נזק יחולקו בין שני הצדדים".
ואולם, עדיין נשאלה השאלה מה יעלה בגורל הפנסיה שיקבל הבעל בגיל פרישה. בהקשר זה הבעל הקשה וטען כי מאחר שבעבר משך 800 אלף שקל לא נותרה לו פנסיה. אלא שקרן הפנסיה שללה את טענתו והבהירה בבית הדין כי הבעל יקבל פנסיה מכוח ביטוח הדדי שמכסה אובדן כושר עבודה.
לפיכך נדרשו אב בית הדין פרימן והדיינים מאיר קאהן ויצחק רפפורט לבחון האם ברמה משפטית זכאית האישה ליהנות מהפנסיה בהתחשב בעובדה שמ-2007 בעלה לא עבד והשתכר מקצבת נכות.
מאמץ משותף
בפסק הדין שנכתב על ידי הרב פרימן הובהר כי אין ספק שהאישה זכאית לחלק בזכויות הפנסיוניות שצבר הבעל מעבודתו החל מיום הנישואים ועד ליום הכרזתו כנכה.
באשר לתקופה שלאחר מכן, נקבע כי נוכח עמדת קרן כי מקור הפנסיה של הבעל בביטוח הדדי שנערך בתקופת העבודה הרי שזהו נכס שיש לאזן בין בני הזוג, ובלשונו של הרב פרימן: "הפנסיה העתידית לא תגיע כפיצוי על נכות ואף לא תבוא כדי להשלים את הנזק שבגופו של הבעל אלא תעניק לבעל זכויות מוכח צבירה מעבודתו".
כלומר, מקור זכאותו של הבעל לפנסיה בפירות עבודה שנבעו מהמאמץ המשותף של בני הזוג. "לא מדובר בזכויות הבאות להשלים ולפצות את נזק הגוף שממנו סובל הנכה בלבד, אלא מדובר בזכות סוציאלית שמקורה מעבודה המשותפת לצדדים. שנות הנכות שקדמו למועד הקרע תרמו את חלקן לפנסיה העתידית מכוח השלמת אובדן ההכנסה מהביטוח ההדדי, ולא מכוח תשלום על נזק גוף שממנו סובל הנכה לבדו", נכתב.
הדיינים קהאן ורפפורט הסכימו עם הדברים האמורים, ומשכך נקבע כי האישה זכאית לחצי מהזכויות הפנסיוניות שצבר הבעל בתקופת החיים המשותפת. בניגוד לנהוג בבית הדין הרבני, הבעל חויב בהוצאות משפט של 10,000 שקל נוכח העובדה ששיקר והקשה על ההליך כשטען שמשך את כל כספי הפנסיה.
- ב"כ האישה: עו"ד ליאת שולמן
- ב"כ הבעל: יפעת לב ארי פרידברג, עו"ד דיני משפחה
עו"ד אורטל שמואל גנון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין