האישה טענה כי לא קיבלה חצי מהזכויות בבית המגורים בניגוד להלכות בעניין שיתוף ספציפי ועל רקע טענות הבעל כי בגדה בו. העתירה נדחתה על הסף
בית המשפט העליון דחה לאחרונה עתירה שהגישה גרושה נגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בו נדחתה טענתה כי מגיעות לה זכויות בבית המגורים. בפסק הדין נקבע כי טענות העותרת שלפיהן בית הדין הכריע נגדה רק בשל חשד לבגידה אינן מבוססות. עוד נקבע כי בית הדין התבסס על הפסיקה האזרחית בעניין, ואין הצדקה להתערבות.
בני הזוג נישאו ב-1993 ויש להם שלושה ילדים. הם גרו יחד עם ילדיהם ועם אביו של הבעל בנכס שהיה בבעלות האב. המגרש נרכש על ידי האב ב-1991 ובמהלך השנים נבנה בשטחו בית בן שתי קומות.
לאחר פטירת האב ב-2009 ירש הבעל את הזכויות בדירה בקומה השנייה, ואת הדירה בקומה הראשונה ציווה האב לכל ילדיו בחלקים שווים.
ב-2018 הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני בפתח תקווה. האישה טענה כי הבית נבנה מכספים משותפים וכי בני הזוג שיפצו את הדירה בקומה העליונה, כך שמגיעות לה חצי מהזכויות בנכס.
בפסק הדין קבע בית הדין כי האישה אינה זכאית לחצי מהזכויות בבית שכן היא לא הוכיחה כוונת שיתוף.
ערעור שהגישה האישה לבית הדין הרבני הגדול נדחה. בית הדין הגדול העיר כי הוא איננו שולל את האפשרות שהבעל ואביו פעלו בחוסר תום לב כלפי העותרת בעניין רישום הזכויות, ויש לבחון את האפשרות שהיא תקבל פיצוי.
האישה עתרה לבג״ץ וטענה כי בתי הדין הרבניים הכריעו בסתירה מוחלטת לפסיקה בעניין הלכת השיתוף הספציפי. עוד לדבריה, בית הדין ביסס את מסקנתו, בין היתר, תוך התייחסות לכך שבידי הגרוש ראיות לבגידתה בו, בניגוד לפסיקה.
הבעל טען כי דין העתירה להידחות על הסף שכן היא בעלת אופי ערעורי מובהק. הוא הדגיש כי באזכור הבגידה הבהיר בית הדין הגדול לעותרת כי הטענה טרם נדונה והוכרעה.
בבחינת ערעור
השופט יצחק עמית דחה את העתירה על הסף. הוא הבהיר כי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. התערבות כזו תיעשה רק במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי.
השופט קבע שטענות העותרת נושאות אופי ערעורי מובהק, ומכוונות לאופן שבו בתי הדין הרבניים קבעו את ממצאיהם העובדתיים, יישמו את הדין ושקלו את טיעוני הצדדים.
כמו כן כתב השופט כי אין ממש בטענת העותרת כביכול שבית הדין נתן משקל כלשהו ל"בגידה", והצגת הדברים חוטאת לאמור בפסק הדין. ״מפסק הדין עולה כי בית הדין הנחה עצמו על פי הלכות השיתוף הספציפי הנוהגות בדין האזרחי, כך שאין ממש טענה כביכול חרג בית הדין מסמכותו״, כתב השופט.
העותרת חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.
השופטים נעם סולברג ודוד מינץ הצטרפו לפסק הדין.
לפסק הדין המלא בתיק 181/22
- ב״כ העותרת: עו"ד רמי צוברי
- בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל
- ב״כ הגרוש: עו"ד שאול דחבש
עו"ד ירון גרוס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין