גירשה את בן-הזוג מדירתה – והפסידה לו את מחציתה - פסקדין

לאחר כ-15 שנות זוגיות הודיעה האישה לידוע בציבור שלה ואבי בתה שמצאה אהבה חדשה, וכי עליו לארוז חפצים ולצאת. הוא פנה לביהמ"ש, ורשם שם ניצחון מוחץ

"מצאתי אהבה חדשה, אתה מוזמן להתפנות": כך, פחות או יותר, אמרה אישה לידוע בציבור שלה ואבי בתה, בתום כ-15 שנות זוגיות ומגורים משותפים בדירה הרשומה על-שמה. האיש לא נתן לרגשותיו השליליים לגבור על השכל, ופנה לבית המשפט למשפחה בפתח תקווה בתביעה להכיר בו כבעלי מחצית הדירה. ואכן, לאחרונה קבע השופט דניאל שרז שהוכחה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לנכס.

התובע והנתבעת הכירו ב-2008. הוא היה גרוש פלוס אחת, ואילו היא הייתה בעיצומו של הליך גירושין מבעלה הקודם. במסגרת זו, העניק התובע לזוגתו החדשה סכום בלתי מבוטל, 275 אלף שקל, על מנת שתרכוש את חלקו של בעלה בדירתם. ב-2009 עברו הצדדים לגור יחד בדירה, שבטאבו נרשמה על-שמה בלבד. כעבור שנתיים נוספות נולדה בתם המשותפת.

בחלוף כ-15 שנות זוגיות, באוקטובר 2023, עזב האיש את הדירה – אך לא בגלל מתקפת הטרור הרצחנית, אלא בשל הפצרות האישה שיארוז חפצים וייצא, משום שמצאה זוגיות חדשה. בשלב זה פנה האיש בתביעה לבית המשפט, להכיר בו כבעלי מחצית הנכס, עבורו שילם, כאמור, למעלה מרבע מיליון שקל, בתוספת החזרי משכנתה חודשיים והוצאות אחזקה.

לטענתו הסכים לשאת בסכום הגרנדיוזי בראשית הקשר רק משום הבטחת האישה שמדובר בנכס משותף. לדבריו הנתבעת נתנה לו תחושה שיחיו יחד לעולם, וכי "אין לו מה לדאוג" – אלא שתקוותו זו, כאמור, התבדתה.

מנגד טענה האישה ש-275 אלף השקלים שולמו לה כמתנה שהוענקה בחיתולי הקשר, בשלב החיזורים, אשר הושלמה לפני שנים רבות, מבלי שהייתה כוונה להעניק לתובע זכויות כלשהן בנכס. הנתבעת, שהודתה כי בעוד האקס נשא בהוצאות הבית, משכורתה שימשה אותה ל"חיים הטובים, בתי קפה ומותגים", טענה שהוא מעולם לא ראה עצמו כבעל זכויות בדירה, וכי אין בסיס לתביעתו.

לא מתנה

אבל השופט שרז התרשם אחרת. הוא דחה מכל וכל את טענת האישה כי 275 אלף השקלים שהואיל התובע להעביר לה בזמנו, שולמו כמתנה. "מדוע שבן-זוג שרק החל קשר יעביר סכום כה גבוה כמתנה? מדובר היה בתחילת הקשר, בשלב החיזורים כפי שהאישה מציינת, ולכן אין זה סביר שמדובר במתנה", נימק.

מסקנת השופט הייתה שעל רקע הזוגיות הארוכה, נשיאת התובע בחלק בלתי מבוטל מעלות הדירה והסכמתו לשלם אף את המשכנתה עליה, כמו גם הוצאותיה השוטפות – הרי שהוכחה כוונת שיתוף ספציפי ביחס אליה. הובהר שדירת מגורים נחשבת ל"גולת הכותרת" של השיתוף הזוגי, כאשר ללא עזרת בן-זוגה לשעבר – הנתבעת לא הייתה מצליחה לרכוש אותה מבעלה הקודם.

ביתר פירוט הדגיש השופט שמדובר בבני זוג לשעבר אשר חלקו כ-15 שנות זוגיות, הכוללת הבאת בת משותפת לעולם והסכמה מצד האיש, הגם שאינו בעל הדירה הרשמי, לשאת במשכנתה עליה עד לפירעונה, כאשר בנו של האישה מנישואיה הקודמים, שגר עימם, ראה בו כאב. "כלל ראיות אלה מוכיחות כוונת שיתוף ספציפי בדירה, ועל כן הוא זכאי לפסק דין הצהרתי שיש לו מחצית הזכויות בדירה", נקבע.

לפיכך השופט הכיר בתובע כבעלי 50% מדירת זוגתו לשעבר, כאשר זו חויבה לשלם לו הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד אריאלה אפריאט
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מיכאל זילברברג

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.