בית המשפט התרשם שהקשישה דווקא הביעה רצון לתרום את הבית וההסכם הוסבר לה, אולם קיבל את גרסתה שחשבה שתוכל לבטל את המתנה
בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל לאחרונה הסכם מתנה שבו קשישה העניקה את דירתה לעמותת "יד שרה" ללא תמורה. הקשישה ביקשה לבטל את העסקה בטענה שהופעל עליה לחץ מצד העמותה והיא חשבה שהיא חותמת על צוואה, אותה ניתן לבטל. נציגי "יד שרה" דחו את הטענות נגדם וטענו שהכל היה מרצונה וביוזמתה של הקשישה. השופטת הבכירה רחל ברקאי התרשמה שהקשישה חשבה שהיא חותמת על צוואה אותה תוכל לבטל, ושגילה המופלג, חוות דעת רפואית בעניינה והעובדה שלא הייתה מיוצגת מלמדים שלא היה לה רצון אמיתי לתת את הבית במתנה.
התובעת (92), קשישה ערירית ללא ילדים, חתמה בשנת 2019 על הסכם עם עמותת "יד שרה" בו העניקה במתנה את דירתה בתל אביב לעמותה, בכפוף לכך שתוכל להמשיך להתגורר בדירה עד סוף ימיה.
בסמוך לאחר החתימה, לבקשת עורך דין מטעם "יד שרה", נבדקה התובעת על ידי מומחה בגריאטריה שקבע בין היתר שיש לתובעת ירידה בזיכרון לטווח הקצר אך השיפוט שלה תקין והיא מסוגלת לטפל בענייניה.
לאחר שהתקבלה חוות הדעת הרפואית, נרשמה הדירה בטאבו על שם העמותה.
בשנת 2020 נודע לאחותה של התובעת על העסקה, כשמצאה בביתה דף עליו רשמה התובעת שהיא מבטלת את הצוואה בה העניקה את דירתה ליד שרה.
בהמשך אותה השנה ערכה התובעת צוואה בה ציוותה את הדירה לשתיים מאחיותיה.
כאשר התברר לתובעת ולאחותה שמשמעות ההסכם היא שלא ניתן לבטל את המתנה, הגישה התובעת את התביעה לביטול ההסכם נגד העמותה ונציג מטעמה.
לטענת התובעת, עורכי הדין של הנתבעים הגיעו לדירתה ואמרו לה שבאו להסדיר את רצונה להעניק להם את הדירה. לדבריה, הם לחצו עליה לחתום על ההסכם ולא הסבירו לה את משמעותו ואת העובדה שלא תוכל לחזור בה. לטענתה, היא לא התכוונה להעניק את הדירה במתנה וחתמה כי סברה שתוכל לבטל את ההסכם.
מטעם יד שרה נטען שהתובעת היא שיזמה את הסכם המתנה כאשר הביעה את רצונה לתת לעמותה את דירתה במתנה. עוד נטען כי תוכן ההסכם הוסבר לה והיא חתמה עליו מרצונה החופשי.
חשבה שזאת צוואה
השופטת ברקאי הורתה על ביטול ההסכם. היא קיבלה אומנם את גרסת הנתבעים שהתובעת היא זו שפנתה לעמותה והביעה את רצונה לתרום את דירתה, שההגעה לביתה נעשתה בתיאום איתה, ושעורך הדין של הנתבעים הסביר לה על מה היא חותמת והתרשם שזה רצונה.
עם זאת, השופטת השתכנעה כי התובעת סברה שההסכם עליו היא חותמת דומה במהותו לצוואה, באופן כזה שהיא תוכל לבטלו ככל שתחפוץ. העובדה שהתובעת ערכה מסמך המבטל את המתנה ל"יד שרה" וכתבה צוואה בה ציוותה את הדירה לאחיותיה, מחזקת את מסקנה זו.
בנוסף ציינה השופטת, כי חוות הדעת הרפואית שעליה נסמכו הנתבעים אומנם קבעה שהיא לא זקוקה לאפוטרופוס, אך גם העלתה שיש ירידה בזיכרון לטווח קצר וזה היה צריך להדליק אצל הנתבעים "נורה אדומה".
השופטת הוסיפה שגם גילה המבוגר של התובעת והעובדה שהיא לא הייתה מיוצגת בעסקה כה משמעותית מחזקים את המסקנה שלא הייתה לתובעת הבנה מלאה בנוגע למשמעות ההסכם.
עם זאת התרשמה השופטת שהנתבעים לא פעלו מתוך כוונת זדון.
הנתבעים חויבו בהוצאות ושכ"ט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אילנית בן עזרא
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אהרן אגסי
עו"ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין