בית המשפט דחה תביעה לביטול הסכמי מתנה שהגישה האישה, אם לתשעה ילדים. בפסק הדין נכתב כי מדובר במשפחה מסוכסכת בה כל אחד מהאחים פועל בהתאם לאינטרסים שלו, כשהאם בלב הסכסוך
השופטת ענבל קצב-קרן דחתה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בנה, כלתה לשעבר ונכדתה. בבעלות האם ובעלה המנוח הייתה דירה שעברה בשרשרת הסכמים לבעלות הבן. חצי מהזכויות בדירה נוספת עברו גם על שמו. התובעת טענה כי בנה אילץ אותה לחתום בניגוד לרצונה וכי המסמכים זויפו והיא לא הבינה אותם. השופטת ציינה שמדובר בטענות סותרות שאינן מתיישבות עם עדויות עורכי הדין שטיפלו בהסכמים.
לתובעת ובעלה המנוח נולדו תשעה ילדים (שניים נפטרו). ב-2008 הם רכשו דירת מגורים מעמידר. ב-2009 העביר האב המנוח את זכויותיו בדירה לאחד מבניו והוא העביר חצי מהזכויות שקיבל (25% מכלל הזכויות בדירה) לבנם של הנתבעים.
ב-2013 העבירה התובעת את זכויותיה בדירה לנכדתה, הנתבעת, ללא תמורה. הזכויות עברו בסופו של דבר להוריה וב-2014 גם בנם העביר להם את זכויותיו. בהסכם גירושין העבירה הנתבעת את זכויותיה לנתבע. בהמשך אחיו מכר לו את זכויותיו כך שכיום הנתבע רשום כבעל הדירה כולה.
בנוסף נרשמו על שם התובעת ובנה החסוי (שנפטר בינתיים) זכויות בדירת עמידר נוספת. ב-2014 העבירה התובעת 50% מזכויותיה בדירה זו לנתבעים ללא תמורה. גם ביחס לדירה זו העבירה הנתבעת את זכויותיה לנתבע בהתאם להסכם הגירושין ביניהם.
התובעת דרשה לבטל את העברת הזכויות. לטענתה, העסקאות בוצעו על ידי בנה באופן בלתי כשר, כשהוא אילץ אותה תחת איומים וכפייה לחתום על המסמכים בניגוד לרצונה. התובעת הדגישה כי היא קשישה הסובלת ממצב בריאותי קשה ביותר הן נפשית והן גופנית לרבות בעיות בזכרון, בראיה מוגבלת, סכרת קשה ולא יתכן כי תעביר את נכסיה. במקביל היא העלתה טענות של זיוף ותרמית.
הנתבעים טענו מנגד כי הגישו כמות אדירה של ראיות המעידות כי הסכמי המתנה נשוא התיק נערכו לבקשת התובעת ומרצונה החופשי. לדבריהם, הטענות בדבר אלימות הנתבע הם שקריות.
הם הוסיפו כי בנותיה של התובעת מנסות להשיג לעצמן זכויות בנכסים והן אלה שעומדות מאחורי התביעה. הנתבע הוסיף כי על שם אמו התובעת רשומה הערת אזהרה לפיה היא תוכל לגור בדירת המגורים עד אחרית ימיה.
יחסים סבוכים
השופטת ענבל קצב-קרן מבית המשפט למשפחה בחיפה הבהירה שמדובר בעסקת מתנה שהושלמה ברישום כך שיש לבחון את עילות הביטול בהתאם לדיני החוזים.
היא ציינה כי עורכי הדין שטיפלו בעסקאות הצהירו כי התובעת היא שפנתה אליהם לביצוע העברת הזכויות, כי התובעת הבינה את המסמכים עליהם חתמה, כי המסמכים נחתמו בפניהם וכי לתובעת הוסברה מהות העסקה. השופטת נתנה אמון בעדותם וקבעה כי היא לא נסתרה.
זאת ועוד, טענת התובעת בדבר זיוף ואי הבנת המסמכים, לא רק שסותרות האחת את השניה, אלא אף את הטענה בדבר חתימה על מסמכים תחת לחץ ואיומים. מכל מקום, התובעת לא הוכיחה כי החתימות זויפו ואף לא עתרה למינוי גרפולוג.
השופטת הוסיפה שגם הטענות לאיומים וכפייה לא הוכיחו. לדבריה, מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים מצטיירת תמונה של יחסים סבוכים בלשון המטעה בין בני המשפחה, הכוללים טענות הדדיות בדבר אלימות, הגשת תלונות למשטרה וצווי הגנה.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה, תוך שחייבה את הנתבע להציג אישור על הערכת אזהרה לטובת אמו המאפשרת לה לגור בדירה העיקרית כל חייה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד אבנר קלוזנר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסף מילר ו/או מאהר שחאדה
עו"ד עזרא גולדמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין