הילדה שמרה על אחיה הקטנים כשרכב יצא מחניה ופגע בהם. היא נאלצה לחלץ את אחותה מבין הגלגלים ונותרה עם פוסט טראומה. נקבע שהיא נפגעת ישירה בתאונה וזכאית לפיצוי אף שהרכב לא פגע בה
בית משפט השלום בתל אביב הכיר לאחרונה בילדה כנפגעת תאונת דרכים אף שלא היה מגע ישיר בינה לבין כלי הרכב. הילדה השגיחה על שני אחיה הקטנים כשרכב פגע בהם על המדרכה והם נפצעו. היא עצמה לא נפגעה פיזית אך הייתה עדה לתאונה, נאלצה לחלץ את אחותה ונותרה עם נכות נפשית. חברת הביטוח סירבה לפצותה בטענה שהפגיעה הנפשית שלה נובעת מרגשי אשם על שלא שמרה על אחיה ולא מהמראות הקשים שראתה. השופטת אורלי מור-אל חשבה אחרת.
התאונה אירעה בשנת 2015. התובעת שהייתה אז בת 8 שמרה על אחיה הקטנים, בת 5 ובן שנתיים, מתחת לבניין מגוריהם. רכב שיצא מהחנייה לא הבחין בשני האחים ופגע בהם פגיעה ישירה. התובעת עצמה לא נפגעה, אך ראתה את האירוע מהצד וניסתה לחלץ את אחותה מתחת לגלגלי הרכב תוך שהיא מסמנת לנהג לנסוע אחורה וצועקת להוריה שיגיעו.
שני האחים הוכרו כנפגעי תאונת דרכים וקיבלו פיצוי מחברת חברת הביטוח כלל שביטחה את הרכב.
בתביעה שהגישה התובעת בשנת 2018 נגד הנהג ו"כלל" באמצעות הוריה, היא טענה שבנסיבות התרחשות התאונה, היא הייתה מעורבת ישירה ולא רק עדה. לדבריה, המראות הקשים להם נחשפה ורגשות האשם שלא הצליחה לשמור על אחיה גרמו לה לפגיעה נפשית ולכן היא זכאית לפיצוי כנפגעת תאונת דרכים.
מומחית רפואית מתחום הפסיכיאטריה, שמונתה מטעם בית המשפט, קבעה כי התובעת סובלת מפוסט-טראומה שמתבטאת בסיוטים, תסכול, חוסר מוטיבציה להשקיע בלימודים ודאגות לייתר בני המשפחה. היא קבעה לתובעת נכות זמנית של 10% לשנה ונכות צמיתה של 5%.
"כלל" טענה להגנתה שאין לסווג את התובעת כנפגעת ישירה בתאונה וכי הנזק הנפשי ממנו היא סובלת לא קשור למראות הקשים אלא לייסורי המצפון.
לא רק ייסורי מצפון
אבל השופטת מור-אל דחתה את עמדת חברת הביטוח.
היא קבעה שמנסיבות התרחשות התאונה ניכר כי התובעת חוותה אותה על בשרה. להבדיל מצופה מהצד שאין לו שליטה ושלא נקט פעולות במהלך האירוע, התובעת ניסתה לחלץ את אחותה, דפקה על חלון הנהג שכתוצאה מכך נסע אחורה כדי לשחרר את האחות, ונאלצה לנצח על הסיטואציה.
עוד נקבע כי ישנו קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לטראומה שנגרמה לתובעת כתוצאה מן התאונה, ובנסיבות אלה התובעת היא למעשה הולכת רגל שנפגעה באופן ישיר בתאונת הדרכים.
בתוך כך נדחתה טענת הביטוח שהנזק הנפשי נגרם מייסורי מצפון. השופטת הסבירה כי המומחית הרפואית לא עשתה הבחנה בין הנזק הנפשי מתחושת האשמה לבין הנזק שנגרם מהמראות שראתה התובעת ופעולות החילוץ שנאלצה לבצע. מדובר באירוע טראומטי שהתובעת נאלצת להתמודד עם מכלול התוצאות והרגשות שנגרמו כתוצאה ממנו.
מעבר לכך הוסיפה השופטת כי גם אם היה נטען שהפגיעה היא כתוצאה מפעולת החילוץ בלבד, הרי שפעולות חילוץ כבר הוכרו כמהוות תאונת דרכים ונזקי גוף שנגרמו למחלצים הם ברי פיצוי.
"כלל" חויבה לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 14.4%.
- ב"כ התובעת: עו"ד טל שליט
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אייזנברג ממשרד ע' שניצקי
עו"ד אריק שלו
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין