בעלי מניות מיעוט בחברות פרטיות עשויים להיקלע למצב בו זכויותיהם מקופחות על ידי בעלי השליטה. חשוב לדעת שבמצבים כאלה בית המשפט מוסמך להתערב באופן ניהול החברה ולהורות למשל על שיתוף בהחלטות או חלוקת דיבידנד
עופר הוא בעל מניות שליטה בחברה לייצור קרטונים המחזיק ב-60% מהון המניות שלה. שלמה ודויד, אחים, מחזיקים ביתרת המניות בחלקים שווים. עופר מנהל את החברה וזוכה למשכורות מפנקות ותנאים נלווים על חשבון החברה. החברה לא חילקה דיבידנד מימיה למרות היותה רווחית. לפני מספר חודשים ביקשו שלמה ודויד שהחברה תחלק דיבידנדים אך פניותיהם סורבו. מהן אפשרויות הפעולה שעומדות בפני שלמה ודויד?
שני תנאי סף
חוק החברות קובע שהחלטת חברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה, ואולם החברה רשאית לקבוע בתקנונה שההחלטה תתקבל בדרכים אחרות כגון באסיפה הכללית (לאחר המלצת הדירקטוריון). האסיפה הכללית רשאית לקבל את ההמלצה כלשונה או להקטין את הסכום.
אופציה נוספת היא קבלת ההחלטה בדירקטוריון החברה אחרי שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי או בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע בטרם החלוקה שהיא אינה חלוקה אסורה.
חברה יכולה לחלק דיבידנדים רק בתנאי שהיא עומדת בשני תנאי סף. התנאי הראשון הוא מבחן הרווח (שנועד להבטיח שהחלוקה תתבצע רק מתוך רווחי החברה), והתנאי השני הוא מבחן יכולת הפירעון שבמסגרתו בודקים אם לא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועדן.
אי חלוקת דיבידנדים אינו מצב המהווה כשלעצמו עילה להתערבות בתי המשפט, והדבר מורכב ותלוי בנתונים רבים ובנסיבות העניין. קיים קושי משפטי מובנה בכך שבית המשפט הוא שיחליט מתי חברה תחלק את רווחיה לבעלי המניות (בהנחה שמותר לה לחלק רווחים) כי זו החלטה שנתונה בדרך כלל להנהלת החברה. פעמים רבות יימנע בית המשפט מלהתערב בהחלטה מכיוון שמדובר בענייניה הפנימיים של החברה (הלכה פסוקה היא שאין בתי המשפט נוטים להחליף את שיקול הדעת של האורגנים המוסמכים בחברה).
יחד עם זאת, ישנם מצבים שבהם החברה מתנהלת בצורה שפוגעת בזכויות של בעלי המניות בשל יסוד פסול כלשהו, למשל החלטה של בעלי השליטה לא לחלק דיבידנד משיקולים זרים (כמו רצון להגדיל את השווי הכלכלי על חשבון בעלי מניות המיעוט) או בשל חוסר הגינות, ניסיון להפעלת לחצים; חוסר תום לב; מרמה ועוד. במצבים אלה בית המשפט עשוי לקבוע כי ההחלטה לא לחלק דיבידנדים מהווה קיפוח של בעלי מניות המיעוט בחברה, וייטה להתערב. גם במקרים שבהם יוכח שבעל השליטה זכה בטובות הנאה שאינן ניתנות למיעוט עשויה להתקבל טענה לקיפוח המיעוט בשל אי חלוקת דיבידנדים, שכן טובות הנאה נחשבות מעין דיבידנדים "דה-פקטו".
ניצול לרעה
לחלוקת דיבידנדים בחברה פרטית חשיבות רבה לבעלי מניות המיעוט, בעיקר משום שהם חשופים יותר לניצול לרעה של כוח השליטה של בעלי מניות הרוב.
דיבידנדים הם אחת הדרכים העיקריות של בעלי המניות המיעוט לקבל תמורה (ערך כלכלי) בגין אחזקת המניות כאשר החברה לא נסחרת בבורסה. החלטה של בעלי השליטה להימנע מחלוקת דיבידנדים שנעשית מטעמים זרים או לא לגיטימיים תשלול אפוא מבעל מניות המיעוט את יכולתו להשיב את דמי ההשקעה ולהנות מהרווחים. לכן, כשמדובר בחברה פרטית ייטה בית המשפט יותר לקבוע שזכויות בעלי מניות המיעוט קופחו בשל אי חלוקת דיבידנדים ויפעל להסיר את הקיפוח.
לסיכום, ישנם מקרים שבהם חברה פרטית אינה מחלקת דיבידנדים. הדבר נתון לשיקול דעת הנהלת החברה ולמבחן הרווח ויכולת הפירעון, ואולם, אם מדובר בחברה רווחית ובאי חלוקה שנמשכת פרק זמן ממושך, יש מקום לבחון האם אין פגיעה בזכויות בעלי מניות המיעוט. הדברים יפים במיוחד בחברות משפחתיות או בעלות מספר בעלי מניות מצומצם, שבהם הנטייה לקפח את בעלי המיעוט גדלה. פניה לעורך דין הבקיא בדיני החברות ובליטיגציה מסחרית תוכל לתת פתרון משפטי נכון ולחסוך בהוצאות ובזמן יקר.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין