המעסיקה טענה כי העובדת לא נענתה להצעות עבודה חלופיות כמתחייב בחוק ולכן היא לא זכאית לפיצויים. אבל בית הדין לעבודה קבע כי לא הוכח שהוצעו לה תפקידים המותאמים למצבה הבריאותי.
תביעה לתשלום פיצויי פיטורים שהגישה בריסטה שעזבה את עבודתה אצל מפעילת דוכני הקפה "נטו אינווסטמט" בשל דליות ברגליים התקבלה לאחרונה על ידי סגנית נשיא בית הדין לעבודה בתל-אביב השופטת הדס יהלום. בפסק הדין נקבע כי העובדת הוכיחה שהיא זכאית לפיצויי פיטורים משום שהתפטרה מחמת מצבה הבריאותי לאחר שרופא תעסוקתי קבע כי אינה יכולה להמשיך לעבוד בעמידה, ולא הוצעו לה תפקידים חלופיים התואמים את מגבלותיה. לעובדת נפסקו כ-41 אלף שקל (כולל הוצאות משפט).
התובעת עבדה מ-2004 בדוכני קפה של "נטו" במוסדות שונים ברחבי הארץ (בתי חולים, תחנות רכבת, אוניברסיטאות וכיו"ב).
כעשור לאחר מכן סבלה התובעת מכאבי רגליים ואובחנה עם אי ספיקה ורידית (דליות) והודיעה למנהל שלה על התפטרותה בשל מצבה הבריאותי. בהודעה זו היא גם ביקשה לקבל פיצויי פיטורים מלאים אך דרישתה סורבה.
כשנתיים לאחר מכן היא הגישה את התביעה לבית הדין לעבודה שנדרש לשאלה האם התובעת עמדה בתנאי הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים אף שהתפטרה.
בעניין זה החוק דורש שני דברים: אישור מרופא תעסוקתי שהעובד לא יכול להמשיך לעבודה, ומתן הזדמנות למעסיק למצוא לו עבודה חלופית שמתאימה למצבו.
"נטו" טענה כי התובעת לא עמדה בתנאים אלה. בראש ובראשונה היא תקפה את האישור הרפואי שהציגה התובעת וטענה כי העובדה שהיא לא יכולה לעמוד זמן ממושך לא אומרת שאינה יכולה לעבוד כלל. בשנית, נטען כי לתובעת הוצעו תפקידים חלופיים המתאימים למגבלותיה אך היא לא טרחה אפילו לבדוק אותן.
בהקשר זה התובעת ציינה כי ההצעות נועדו "לצאת ידי חובה" ומכל מקום לטענתה הציעו לעבוד בסניפים רגילים שהעבודה בהם אינטנסיבית ומתבצעת בעבודה ולא מתאימה למצבה הבריאותי. היא אישרה כי לא הלכה לבדוק את העבודה בסניפים המדוברים אולם לטענתה היא יודעת בדיוק איך הם עובדים משום שלאורך השנים הוצבה בהם מדי פעם.
האישור מחייב
בפסק דין שהכריע בסוגייה לטובת התובעת, קבעה סגנית הנשיאה יהלום כי אין חולק שהתובעת עמדה בתנאי הראשון שמציב החוק כיוון שהציגה אישור תקף מרופא תעסוקתי שלפיו אינה יכולה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת.
במענה לטיעוני הנתבעת כנגד האישור השיבה השופטת כי כדי לסתור אותו היה עליה לזמן את הרופא לעדות או להגיש חוות דעת רפואית והיא לא עשתה זאת. לכן האישור מחייב.
באשר לתפקידים החלופיים, השופטת קבעה כי עקרונית עובד שמבקש להתפטר מחמת מצב בריאותי מחויב לבחון את ההצעות השונות של המעסיק ולהיווכח בעצמו אם הן הולמות את מצבו, אלא שהנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי העבודות שהוצעו לא התאימו לה וכי לא הוצעה לה עבודה קונקרטית שמאפשרת לה לעבוד בישיבה או לכל הפחות לא דורשת ממנה עמידה ממושכת.
בנסיבות אלה נקבע כי התובעת הוכיחה שהיא זכאית לפיצויי פיטורים והנתבעת חויבה לשלם לה כ-36,000 שקל בנוסף לשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל.
עו"ד רז בן-ארצי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין