מאת: עוה"ד מורן אלבז-קונפורטי ושני ליבמן ממשרד עורכי דין אלבז קונפורטי - ליבמן
לפסק הדין בעניין א' נ' צ'
תביעה מיוחדת נדונה בבית המשפט לענייני משפחה: בני-זוג שנפרדו והסכימו על חלוקת הרכוש, שבו לגור ביחד ואף הביאו לעולם בת נוספת. אלא שלאחר שהגבר עזב את הדירה המשותפת ועבר להתגורר עם הילדים בדירה שרכש, תבעה האישה זכויות נוספות ברכושו. מה פסק בית המשפט?
הזוג הכיר בשנת 1994 ומיד בסמוך לתחילת הקשר עבר הגבר להתגורר בדירת בת זוגו ולשניים אף נולדו שני ילדים - בן ובת. בשנת 1999 עלו יחסי הצדדים על שרטון והם נפרדו. הם חתמו על הסכם מזונות והסדרי ראיה, שכלל גם את ענייניהם הרכושיים, וקיבל תוקף של פסק דין.
תקופה קצרה לאחר חתימת ההסכם, שב הגבר להתגורר יחד עם האישה וילדיו ואף נולדה להם בת נוספת.
בשנת 2005, בתקופה בה שב לגור עם האישה, רכש לעצמו הגבר דירה. בשנת 2007 הוא עזב את דירת האשה ועבר יחד עם הילדים המשותפים לדירה שרכש, והאישה נותרה לגור בגפה.
כ- 5 שנים לאחר מכן, הגישה נגדו האישה תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. בתביעתה, ביקשה הגברת מבית המשפט להצהיר שהשניים שותפים בכל הזכויות שנצברו על שם הגבר במהלך תקופת חייהם המשותפת בין 1994 ל- 2007.
לטענתה, ההסכמות שהגיעו אליהן בהסכם אינן מחייבות, מאחר שהם חזרו לגור יחד, וזנחו את הקבוע בו תוך פחות מחצי שנה לאחר שנחתם.
הגבר טען כי בין השנים 2000 ל- 2007, הוא אומנם דר עם הגברת תחת קורת גג אחת, אך השניים לא חיו כבני זוג ולא היה בניהם כל שיתוף רכושי. לטענתו, באותן שנים, הוא לן בחדר נפרד ולמעשה הסיבה בגללה חזר לגור עימה, היתה להגדיל את סיכוייו לזכות במשמורת על הילדים.
הוא הוסיף כי התובעת ידעה כי רכש את הדירה כדי שיוכל לעבור לגור בה יחד עם הילדים, וכי עד למועד הגשת התביעה, היא מעולם לא טענה שיש לה זכויות בדירה.
ידועים בציבור- רק עד שנת 1999
השופט יהורם שקד קבע כי יש להפריד בין שתי התקופות בהן חיו הצדדים יחד. נפסק, כי אין מחלוקת שבתקופה הראשונה חיו הצדדים כידועים בציבור, ולאחר שנפרדו, יחסיהם הרכושיים הוסדרו בהסכם.
התקופה השנייה, היא המועד בו חזר הנתבע לגור עם התובעת. אלא שפעולה זו, כשלעצמה, קבע השופט, אין כדי להוות עילה לביטול ההוראות הרכושיות בהסכם, ויש לבחון מחדש את מערכת היחסים בין הצדדים, ולהיווכח אם אכן היו ידועים בציבור.
אין כוונת שיתוף
"בדיקה מדוקדקת ומעמיקה של פרטי המקרה מעלה כי נוכח אופי יחסיהם של הצדדים אין מקום ליחס להם כוונה לשיתוף בנכסים..." כתב השופט, תוך שהוא מציין לרעה את חוסר אמינות התובעת בעדותה.
השופט ציין כי שוכנע שהגבר לא התכוון לחיות עם האישה חיי זוגיות בשלב זה. בכך תומכת העובדה שלן בחדר נפרד, והשניים לא ניהלו חשבון בנק משותף, לא יצאו לבילויים ולא נהגו להופיע יחד לאירועים משפחתיים.
השופט הדגיש, כי עצם העובדה שנולדה לצדדים בת משותפת בתקופה זו אינה מוכיחה כוונת שיתוף ביניהם.
קביעה כי השניים בחרו לשתף את רכושם בתקופה השנייה, לא תשקף נאמנה את אשר הוסכם על ידי הצדדים במועד חתימת ההסכם, קבע השופט לבסוף, ודחה את התביעה. התובעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 30 אלף שקל.
לפסק הדין בעניין א' נ' צ'
• הכותבות הינן עורכות דין העוסקות בדיני משפחה.
• המידע המוצג הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.