תביעה
"רכושית, מתן פסק דין הצהרתי, מוניטין, נכסי קריירה סעדים להבטחת זכויות ברכוש המשותף", על פי כותרתה, אשר הוגשה על ידי התובעת נגד הנתבע בטענה להיותם ידועים בציבור במועדים הרלבנטיים.
א. רקע עובדתי:
1. התובעת והנתבע הכירו זה את זו במקום עבודתם בשנת 1994, והיכרותם התפתחה לקשר זוגי. בראשית הקשר הזוגי, עבר הנתבע להתגורר בדירה אותה רכשה התובעת בסמוך למועד תחילת הקשר, המצויה ברחוב .... בגבעתיים (להלן:
"הדירה בגבעתיים"). ביום 15.2.1995 נולד בנם של הצדדים א' וביום 12.6.1997 נולדה בתם ס' (לצדדים נולדה תינוקת נוספת, אשר למרבה הצער, נפטרה 10 ימים לאחר לידתה). לקראת הולדת הבן הבכור, שופצה הדירה בגבעתיים והורחבה. בנוסף, פרע הנתבע את יתרת חוב המשכנתא אשר רבץ על הדירה בגבעתיים. בשנת 1999 הקים הנתבע עסק בשם .... העוסק בתחום השילוט. התובעת עבדה תקופה כמנהלת חשבונות שכירה בעסקו של הנתבע.
2. יחסי הצדדים לא עלו יפה, ובשנת 1999 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעת מזונות (תמ"ש 77180/99) ותביעה בעניין הקטינים (תמ"ש 77181/99). ביום 20.10.1999 חתמו הצדדים על הסכם אשר כותרתו
"מזונות והסדרי ראיה", אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופטת חנה ריש רוטשילד (להלן:
"ההסכם").
3. בהסכם נקבע כדלקמן:
א. הילדים יהיו במשמורת התובעת והסדרי הראייה בין הנתבע לבין הילדים, לרבות למקרה בו הנתבע יהגר לארצות הברית, יתקיימו באופן המפורט בהסכם.
ב. באשר למזונות, נקבע כי הנתבע ישלם לידי התובעת עבור מזונות הילדים סך של 4,000 ש"ח לחודש, שהם 2,000 ש"ח לילד.
ג. באשר לרכושם של הצדדים, נקבע כי:
1. הנתבע יעביר את הזכויות באופנוע אשר פרטיו בהסכם לשם התובעת (סעיף 3.א);
2. הנתבע ישלם לידי התובעת סך של 10,000 ש"ח לרכישת רכב עבורה ועבור הילדים (סעיף 3.ב);
3. הנתבע
"מותיר את כל זכויותיו בדירה לקטינים" והתובעת מצהירה ומתחייבת כי כל עוד ירצו הילדים לגור בדירה, יוכלו לעשות כן (סעיף 4.ב);
4. היה והתובעת תמכור את הדירה בגבעתיים ותרכוש דירה חדשה,
"השווי הכספי ממחצית הדירה יירשם באופן יחסי בדירה החדשה על שמם של הקטינים" ולחילופין, יופקד חלקם של הילדים בתמורת המכר בתכנית חסכון ארוכת טווח עם פירעון אפשרי בהגיע הקטינים לגיל 18 (סעיף 4.ג);
5. היה ולתובעת יהיה בן זוג חדש והוא יעבור להתגורר עמה בדירה, יצטרך הוא לשלם מחצית מדמי השכירות הראויים בגין דירה זו, אשר יופקדו בחשבון בנק לטובת הקטינים, לחילופין יוכל בן הזוג לרכוש את מחצית הדירה והתמורה תופקד בחשבון בנק לטובת הקטינים (סעיף 4.ד); הנתבע מותיר את כל תכולת הדירה לקטינים ולתובעת (סעיף 5).
ד. עוד נקבע בהסכם, כי:
"עם ביצוע הוראות הסכם זה, מצהירים בזה בני הזוג כי אין ולא יהיה להם זה כלפי זה כל תביעות ו/או מענות מכל מן וסוג שהוא הקשורים ו/או הנובעים מהקשר שביניהם, ומלבד אלו המפורטים בהסכם זה" (סעיף 7).
4. לאחר החתימה על ההסכם ואישורו על ידי בית המשפט, עזב הנתבע את הדירה בגבעתיים ועבר להתגורר בבית הוריו. בחודש מאי 2000 נסע הנתבע לארצות הברית מתוך כוונה לבחון אפשרות להשתקע שם. כעבור חודש שב הנתבע לישראל, ואף שב להתגורר יחד עם התובעת והילדים בדירה בגבעתיים. ביום 3.5.2003 נולדה לצדדים בת נוספת, מ'. לקראת הלידה, עברו הצדדים וילדיהם להתגורר בדירה שכורה ברחוב .... בגבעתיים (להלן:
"הדירה השכורה").
5. בשנת 2005 רכש הנתבע דירה ברחוב .... בקרית אונו, אשר הזכויות בה נרשמו על שמו (להלן:
"הדירה בקרית אונו"). בשנת 2007 עזב הנתבע את הדירה השכורה ועבר, יחד עם הילדים, להתגורר בדירה בקרית אונו, בעוד התובעת נותרה להתגורר בגבעתיים.
6. בחודש מאי 2011 הגיעה בת זוגו של האב לישראל ושהתה יחד עם האב והילדים בדירה בקרית אונו.
7. בחודש יוני 2011 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעת משמורת (תמ"ש 21973-06-11), תביעה למזונות הילדים (תמ"ש 43333-06-11) וכן תביעה רכושית היא התביעה נשוא פסק דין זה.
8. בכתב התביעה הרכושית טענה התובעת, כי הצדדים חיו כידועים בציבור משך תקופה בת 13 שנים - משנת 1994 ועד למועד עזיבת הנתבע את הדירה בה התגוררו יחד ומעברו למגורים בדירה בקרית אונו, בשנת 2007. בכתב התביעה עתרה התובעת כי בית המשפט יורה על מתן הסעדים הבאים: