אביו של הבעל לווה כ-2 מיליון שקל מאבי האישה על מנת לרכוש את הנכס עבור הזוג הצעיר. כשהזוג התגרש הוא ניסה להתחמק בטענה שהסכם ההלוואה פיקטיבי וחתימתו זויפה
יותר מ-2 מיליון שקל – זהו הסכום שייאלץ גבר לשלם למחותנו לשעבר, כפירעון הלוואה שנתן לו האחרון לצורך רכישת משק במושב. ההסכם בין הצדדים קבע שאם וכאשר ילדיהם יתגרשו ההלוואה תוחזר לאבי הכלה. לבסוף הם אכן התגרשו, אלא שבתביעה שהגיש אבי הכלה התגונן אבי החתן בטענות שונות ומשונות שלפיהן הוא לא צריך להחזיר את הכסף. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קבעה שהוא דווקא חייב.
תחילת הפרשה בתחילת 2006 אז חתמו הצדדים, מחותנים לשעבר, על הסכם שלפיו אבי הכלה ילווה כספים להורי החתן לצורך רכישת נחלה במושב גן הדרום. בהסכם נכתב שנכון למועד חתימתו העביר אבי החתן למחותנו כמיליון וחצי שקל עבור רכישת המשק. עוד קבע ההסכם שההלוואה תוחזר בהינתן מספר אירועים – אחד מהם, אם וכאשר ילדי הצדדים יתגרשו.
ואכן, בנובמבר 2017 פצחו ילדי הצדדים בהליכי גירושים ושנתיים לאחר מכן הם התגרשו רשמית. אבי האישה לא התמהמה ושלושה ימים בלבד אחרי גירושי בתו כבר הגיש את התביעה לבית המשפט. לטענתו סכום ההלוואה העדכני אותו על אבי הבעל לשלם לו עומד על 1,956,992 שקל.
לעומתו טען מחותנו לשעבר כי אינו חייב לו דבר. לשיטתו, חתימתו וחתימת אשתו המנוחה על הסכם ההלוואה זויפו, ומדובר בהסכם פיקטיבי שכן מעולם לא ניתנה להם הלוואה. אם ניתנה הלוואה כלשהי, גרס הנתבע, היא ניתנה לבנו ולא לו.
עוד טען האיש שמכל מקום ההסכם קבע שאם ילדי הצדדים לא יתגרשו תוך שבע שנים ההלוואה תהפוך לנדוניה ולא תוחזר.
הבן הודה: ההלוואה ניתנה להוריי
השופטת פינצ'וק-אלט דחתה את טענות אבי הבעל, אחת לאחת. אשר לטענת הזיוף היא אימצה את מסקנת הגרפולוג מטעם בית המשפט, לפיה כמעט בטוח שחתימת הורי הבעל לא זויפה.
בתוך כך השופטת זקפה לחובת אבי הבעל את העובדה שלא זימן עדים כלשהם להוכחת גרסתו, ובפרט את עד המפתח – בנו. לדבריה לא בכדי הוא נמנע מלעשות זאת, שכן במסגרת הליכי הגירושים שלו בבית המשפט למשפחה הודה הבן, בניגוד לטענת אביו כאן, שההלוואה לרכישת המשק ניתנה בפועל להוריו.
"הצדדים שחתמו על ההסכם הם התובע מצד אחד והנתבע ואשתו ז"ל מצד שני, ולא בנו. התובע כונה בהסכם 'המלווה' והנתבע ואשתו ז"ל כונו 'הלווה'. אין בהסכם סימן וזכר לכך שהלווה הוא הבן ולא הנתבע ואשתו ז"ל", קבעה השופטת.
לסיום היא דחתה גם את טענת ההגנה שההסכם מאפשר לגבות את ההלוואה רק אם נישואי הצדדים יסתיימו תוך שבע שנים בהיעדר הוכחה לכך. אדרבה, היא קבעה שמההסכם עולה כי פירעון ההלוואה לא הוגבל בזמן.
בנסיבות אלה חייבה השופטת את אבי הבעל לשלם לאבי האישה את הסכום הנתבע במלואו – 1.96 מיליון שקל – בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 50 אלף שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד אבירם מזיוב
- ב"כ הנתבע: עו"ד אושרית נבון
עו"ד שאול אטיאס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין