אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 48940-10-19 פלוני נ' אלמוני ואח'

ת"א 48940-10-19 פלוני נ' אלמוני ואח'

תאריך פרסום : 31/03/2024 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב -יפו
48940-10-19
03/03/2024
בפני השופטת:
רונית פינצ'וק אלט

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד אבירם מזיוב
נתבע:
אלמוני
עו"ד אושרית נבון
פסק דין
 

 

לפניי תביעה כספית על סך 1,956,992 ₪ עפ"י הסכם הלוואה.

 

רקע

  1. התובע (להלן: "פלוני" או "התובע"), הוא אביה של הגב' נ' (להלן: "נ'"), אשר הייתה נשואה למר י' (להלן: "י'").

     

  2. הנתבע (להלן: "אלמוני", או "הנתבע") הוא אביו של י'. התביעה הוגשה במקור גם נגד אימו של י', הגב' ו' ז"ל שהלכה לעולמה ביום 9.12.21. ו' ז"ל ואלמוני יבלד"א יכונו להלן גם: "הורי הבעל".

     

  3. ביום 22.2.06 נחתם הסכם הלוואה בין התובע מצד אחד, שצוין בהסכם "המלווה", לבין הורי הבעל, שכונו בהסכם "הלווה". (להלן: "ההסכם", נספח 2 לכתב התביעה).

     

  4. עפ"י האמור בהסכם, מטרת ההלוואה היא רכישת נחלה מספר 42 במושב גן הדרום (להלן: "הבית", "המשק" או "הדירה"). ב"הואיל" הראשון להסכם נרשם ש"והלווה הינם הוריהם של חתן המלווה, הנשוי לביתו של המלווה, נ'". ב"הואיל השני נרשם כי "הלווה פנה למלווה בבקשה כי המלווה יממן בעבורו את התשלום בעבור רכישת הנחלה נס' 42 במושב גן הדרום (להלן: "הדירה")". בהואיל השלישי נרשם משום מה "והלווה הינו בנו של המלווה". עוד נרשם ב"הואילים" הרביעי – החמישי - והשישי: "והואיל ועד ליום 20.2.06 שילם המלווה בעבור הלווה את הסך של 1,487,745 ₪ ... והואיל והמלווה פנה ללווה בדרישה לרישום משכון והערת אזהרה לטובתו של הנכס כבטוחה להשבת הכספים אותה הלווה המלווה ללווה והואיל והמלווה מוכנים להיענות לבקשת הלווה בכפוף לתנאי הסכם זה. לפיכך הוסכם, הותנה והוצהר בין הצדדים כדלקמן...".

     

  5. בסעיף 3 להסכם נקבע שמועד פירעון ההלוואה יהיה באחד המקרים הבאים: מינוי כונס נכסים על הדירה; או אם יפתחו הליכי חדלות פירעון נגד הורי הבעל, או אם יוחלט למכור את הדירה לצד ג' אחר; או "עם פתיחת תיק בתביעה בבית המשפט לענייני משפחה ו/או בבית הדין הרבני בקשר עם פירוק התא המשפחתי של מר י' וגב' נ'".

     

  6. בסעיף 4 להסכם נקבע שאם ההלוואה לא תפרע במועד היא תישא ריבית פיגורים "שתהיה משולמת בבנק לאומי לישראל בע"מ על חריגות מאשראי מוקצב בחשבון דיבטורי (בשקלים חדשים) בתוספת 10% לשנה". אציין כבר עתה כי על אף האמור בהסכם, בכתב התביעה הועמדה ריבית הפיגורים על שיעור שנתי של 15% בלבד.

     

  7. בהתאם לאמור בהסכם, הצדדים גם חתמו על שטר משכון שנרשם במשרד המשפטים ביום 11.9.06 (נספח 4 לתביעה).

     

  8. לימים, יחסיהם של נ' וי' עלו על שרטון וביום 9.11.17 הוגשה בקשה ליישוב סכסוך עפ"י תקנה 2 לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה. הליכי הגירושין נדונו בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ בפני כב' השופטת מירית פולוס (להלן: "התיק בביהמ"ש לענייני משפחה").

     

  9. במסגרת התיק בביהמ"ש לענייני משפחה, הגיעו הצדדים שם – נ', י' והוריו – להסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד מיום 9.9.19 כדלקמן: "מוסכם עלינו שבתלמ"ה 13015-11-18 יינתן פס"ד ולפיו הנתבעים, הורי הבעל, מאשרים כי נכס המקרקעין איננו שייך להם. לגרסתם הנכס נמצא בבעלות בנם. מוסכם על כל הצדדים שהשאלה בדבר הבעלות בנכס תוכרע בתיקים שבין בני הזוג. ביהמ"ש יוכל להידרש לשאלת השיתוף בין בני הזוג בנכס בתיקים הרכושיים ביניהם לרבות מתן פס"ד הצהרתי בעניין זה כפי שהתבקש בתביעה זו. אין באמור בכדי להוות בסיס לטענה כי המשכון בטל בשל העובדה שההורים חתמו על המסמכים" (להלן: "פסה"ד משפחה בעניין הבעלות על הבית", צורף כנספח 5 לתביעה).

     

  10. ביום 26.9.19 התגרשו נ' וי' עפ"י פס"ד של בית הדין הרבני באשדוד (נספח 1 לתביעה).

     

  11. ביום 29.10.19 הוגשה התביעה שלפניי. התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר והועברה לפסים רגילים עפ"י החלטתי מיום 10.8.20.

     

    עיקר טענות הצדדים בכתבי הטענות

  12. בכתב התביעה נטען כי התביעה הוגשה כדין לאחר שנ' וי' התגרשו, אירוע שמשמעו עפ"י ההסכם יצירת מועד לפירעון ההלוואה. לטענת התובע, המשכון שנרשם בוטל לבקשת י' שביקש לקבל משכנתא ממוסד בנקאי.

     

  13. עוד נטען שלמרות שהריבית לפי ההסכם אמורה להיות ריבית בנק לאומי בתוספת 10%, התובע מעמיד את הריבית על 15% שנתי בלבד. לאור האמור סכום התביעה העדכני בתוספת הריבית המופחתת, נכון למועד הגשת התביעה, עומד על סך של 1,956,992 ₪.

     

  14. בכתב ההגנה נטען כי כאשר י' ונ' התחתנו, י' היה באמצע שנות ה-30 לחייו והוא הספיק לרכוש הון התחלתי, לעומת נ' שלא הביאה עימה כספים לנישואין. זמן מה לאחר החתונה, י' ביקש מהנתבע – אביו – שהוא ירכוש עבורו את המשק שכן לא הייתה לו כוונה לחלוק את המשק עם נ'. כך, למרות הנתבע ואשתו ז"ל פעלו כדי להתקבל לחברות במושב, ולמרות שהמשק נרשם על שם הנתבע ואשתו ז"ל, ולמרות שהם חתומים על הסכם ההלוואה, הרי שמי שלווה בפועל את הכסף היה י'.

     

  15. לטענת הנתבע, י' נכח כשהנתבע ואשתו ז"ל חתמו על ההסכם, כולם יחד עברו על סעיפי ההסכם וחתמו לאחר שקיבלו החלטה מושכלת. הנתבע טוען כי ההסכם שצורף לכתב התביעה אינו ההסכם שעליו הוא חתם במועד כריתת הסכם ההלוואה. לטענתו, נדמה לו שההסכם נושא את חתימתו וחתימת אשתו ז"ל, אבל תנאי ההסכם עליו חתמו היו שונים. לטענתו הוא לא מצא את עותק ההסכם שעליו חתם ואשר נמסר לו, אך ההסכם הנטען ע"י התובע אינו ההסכם המקורי.

     

  16. לטענת הנתבע המסקנה המתבקשת היא אחת מהשתיים: או שחתימותיהם שלו ושל אשתו ז"ל זויפו, או שהם הוחתמו בעורמה, שנים רבות לאחר שנחתם ההסכם המקורי, על הסכם הנושא את תאריך ההסכם המקורי אך עם תנאים שונים מאלו שהוסכמו. הנתבע טוען כי ככל הנראה הדבר אירע שעה שהוא ואשתו ז"ל חתמו על צוואות שערכו בפני עו"ד א', איחה של נ' ובנו של התובע (להלן: "עו"ד א'"). לטענת הנתבע בשנת 2010 הנתבע ואשתו ז"ל חתמו על צוואות הדדיות בפני עו"ד א' ובשנת 2014 הם התבקשו לשוב למשרדו של עו"ד א' שטען שהחוק השתנה באופן המחייב חתימה מחודשת על הצוואות. מכיוון שסמכו על עו"ד א', הנתבע ואשתו ז"ל חתמו על המסמכים שהתבקשו בלי לעבור עליהם.

     

  17. כעבור שנים הסתבר שלא היה שינוי בחוק או חובה לחתום מחדש על הצוואות וכנראה שהם נקראו למשרדו של עו"ד א' מסיבה אחרת, דבר שיכול להסביר את חתימותיהם על הסכם בנוסח שונה שנלקחו מהם במרמה.

     

     

    דיון והכרעה

  18. ביום 19.5.21 הוגשה חוו"ד של המומחה בתחום הגרפולוגיה המשפטית, עו"ד יונתן נפתלי (להלן: "המומחה"). עפ"י חוות דעתו של המומחה קרוב מאוד לוודאי שכל החתימות במסמך המחלוקת, לרבות חתימות המחלוקת, נחתמו במהלך אחד וכי קרוב מאוד לוודאי שמדובר בחתימות שאכן בוצעו בשנת 2006 או בסמוך לכך.

     

  19. מסקנתו של המומחה הינה בדרגת וודאות אחת לפני וודאות מוחלטת ומכאן שניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת שחתימת הורי הבעל על ההסכם לא זויפה, וגם לא נעשתה שנים רבות לאחר מועד ההסכם, וכי מדובר בחתימתם האותנטית.

     

  20. מצאתי לאמץ את מסקנות המומחה שהנתבע חתם על ההסכם כנטען ע"י התובע ושעשה זאת בשנת 2006.

     

  21. לצורך הוכחת טענות ההגנה שלו, הנתבע הסתפק בעדותו בלבד. מדובר בעדות יחיד של בעל דין ולא מצאתי להעדיפה על עדות התובע שהותירה בי רושם מהימן. הנתבע לא חיזק את עדותו בראיה כלשהי, ואף לא זימן לעדות את עו"ד א' ואפילו לא את בנו, י'. גם טענת הנתבע כי עותק של ההסכם שהיה בידיו במגירת ביתו אבד, נותרה טענה בעלמא ללא כל ביסוס, וכאשר לרשות הנתבע עמד זמן לחפש את המסמך בביתו. גרסת הנתבע נסתרת כאמור ע"י חוות דעת המומחה שהינו גורם אובייקטיבי שאין לו אינטרס בתובענה.

     

  22. לפיכך אני מקבלת את טענת התובע שהמסמך שהוגש על ידו הוא ההסכם עליו חתמו הנתבעים, ודוחה את גרסת הנתבע שחתימתו זויפה, או שהוא הוחתם בערמה שנים מאוחר יותר על הסכם עם תנאים שונים.

     

  23. מכאן שיש לדון במחלוקת שבין הצדדים בדבר זכאותו של התובע לקבל מהנתבע פירעון של ההלוואה כמפורט בהסכם.

     

  24. אקדים ואציין כי בתצהיר בתמיכה בבקשת הרשות להתגונן שהיה לכתב הגנה, הטענה היחידה של הנתבע כנגד זכותו של התובע לקבל מהנתבע פירעון של ההלוואה עפ"י ההסכם, מלבד טענת זיוף החתימה או ההחתמה בעורמה על הסכם עם תנאים אחרים, הייתה שהלווה "האמיתי" בהסכם היה י' ולא הנתבע ואשתו ז"ל. עוד אציין כי הנתבע בחר להגיש כתצהירו במקום עדות ראשית את תצהירו בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן שהיה לכתב הגנה. בסיכומים נטענה טענה כי ההסכם כולו פיקטיבי (ולא רק זהותו של הלווה שונה) בסעיף 2 לסיכומים: "התביעה הוגשה לאכיפתו של הסכם הלוואה עם הנתבעים אשר לא הייתה כל עסקת הלוואה בין הצדדים. מכאן שההסכם הינו הסכם פיקטיבי – משלא ניתנה בפועל כל הלוואה לנתבעים ולא הייתה כל כוונה ליתן להם הלוואה. המטרה הייתה רכישת משק עבור בני הזוג ומאחר והרישום התבצע על שמם של הנתבעים נערך הסכם פיקטיבי שמטרתו להגן על כספי התובע ביום גירושיהם של בני הזוג. מטרה לגיטימית שהדרך להשיגה מעוותת שקית (הכוונה שקרית – ר.פ.א) ומעוולת.... התובע עושה זאת כדי לפגוע ולכרסם בחלקו של י' על גבם של הוריו, על לא עוול בכפם".

     

  25. הטענה למלאכותיות של הסכם ההלוואה, מעבר לטענה שהלווה "האמיתי" הוא י' ולא הנתבע, מהווה הרחבת חזית אסורה ובעניין שהוא בלב התובענה. כן, אציין כבר עתה כי טענה זו סותרת עדויות אחרות של הנתבע ואשתו ז"ל, כמו גם את תצהירו של י' לפני בימ"ש לענייני משפחה שהוגש במסגרת חקירתם הנגדית של הנתבע ואשתו ז"ל במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן.

     

  26. בתצהיר התמיכה בבר"ל העיד הנתבע בסעיף 8 כי התובע סירב לתת לנ' ולי' כסף לרכישת המשק אך הכים לתת הלוואה לצורך הרכישה תוך שיעבוד המשק להבטחת השבת ההלוואה, כי הנתבע ואשתו ז"ל חתמו על ההסכם "אך בפועל ההלוואה היתה של בני י' ".

     

  27. הצדדים שחתמו על ההסכם הם התובע מצד אחד והנתבע ואשתו ז"ל מצד שני, ולא בנו, י' . התובע כונה בהסכם "המלווה" והנתבע ואשתו ז"ל כונו "הלווה". אין בהסכם סימן וזכר לכך שהלווה הוא י' ולא הנתבע ואשתו ז"ל, וודאי שלא לכך שאין לפנינו הסכם הלוואה.

     

  28. הנתבע עצמו, אשתו ז"ל ובנו י' מסרו לביהמ"ש לענייני משפחה תצהירים וזאת זמן קצר לפני שהנתבע ואשתו ז"ל הגישו תצהירים בתמיכה לבר"ל בתובענה שבכותרת. אף על פי כן בתצהירים בתמיכה לבר"ל בתובענה זו העידו כי הלווה האמיתי הוא י' בעוד שבתצהירים לפני בימ"ש לענייני משפחה שהוגשו בדיון בבר"ל (וסומנו מש/1, מש/2, מש/3) הנתבע ואשתו ז"ל רשמו בסעיף 8 לתצהיר כי התובע סירב ללתת לנ' וי' כספים לרכישת המשק אך הסכים לתת הלואה לצורך הרכישה, וזאת מבלי לפרט למי הסכים לתת את ההלוואה. עם זאת עובדתית הסכם ההלוואה נערך עם הנתבע ואשתו ז"ל ולא עם י', ומכאן עולה למי הסכים התובע להלוות כספים, לפחות כל עוד לא הוכח אחרת, והנתבע לא הוכיח אחרת במסגרת ההליכים שלפניי.

     

  29. זאת ועוד יחד עם תצהירי הנתבע ואשתו ז"ל בביהמ"ש לענייני משפחה הוגש גם תצהירו של י' (זומן מש/3) ובו העיד י' בסעיף 20 "על אף זאת, אבי התובעת סירב ליתן לתובעת את הסכום אותו התכוונתי להשקיע ברכישת בית. אבי התובעת הסכים ליתן הלוואה להוריי בלבד (ההדגשה במקור – ר.פ.א), האמירה היא ברורה – המדובר בהתחייבות של הוריי, להבדיל מהתחייבות של התובעת". תצהיר זה נחתם לפני עו"ד של י' ב 19.8.19 והתצהיר בתמיכה בבר"ל בתובענה שלפניי נחתם לפני עו"ד ב 27.11.19.

     

  30. אין לקבל כי הנתבע, אשתו ז"ל ובנם, י', יטענו טענות עובדתיות סותרות בשני הליכים משפטיים, בוודאי בהליכים שהתנהלו באותו זמן או בסמיכות מועד.

     

  31. טענות הנתבע לעניין המצב הרישומי של המשק אינן מעלות ואינן מורידות לעניין השאלה שבמחלוקת שלפניי שהיא האם קיימת חבות של הנתבע כלפי התובע לפירעון ההלוואה עפ"י הסכם ההלוואה, וכאמור את הטענה שמדובר בהסכם שכל כולו למראית עין היה על הנתבע להעלות בתצהירו בתמיכה לבר"ל, דבר שהוא לא עשה. ככל שמדובר בטענה שהועלתה והיא שהמתקשר בהסכם כלווה הוא י', הרי שכאמור הוא לא חתם על ההסכם, בניגוד להוריו, לא כונה לווה, והוא עצמו והוריו הצהירו בתצהיר בבית המשפט לענייני משפחה שלא הוא הלווה אלא הוריו. זאת מעבר לכך שהנטל להוכיח שזהות הלווה שונה מזו הכתובה בהסכם, מונחת על כתפי הטוען זאת, בעניינינו – הנתבע, והוא לא הרים ולו מקצתו של נטל זה ובין היתר בהתחשב בגרסאות הרבות שמסר, בעדותו המתחמקת, ובכך שלא זימן, ולא בכדי, את בנו, י' לעדות (שהרי בין היתר היו מעמתים את י' עם עדותו האמורה בבימה"ש לענייני משפחה).

     

  32. טענת הנתבע כי מה לתביעה להשבת כספים ולנתבע שמעולם לא קיבל כספים, אין בה ממש. הנתבע ביקש הלוואה, ונימק זאת ברצון לרכוש את המשק. התובע הסכים ליתן לנתבע את ההלוואה, וזו שולמה בהתאם למטרת הנתבע לשם רכישת המשק. מדובר במהלך רגיל ומקובל של תשלום ההלוואות ליעד שעליו מצהיר הלווה בפני המלווה. בכך אין כדי לשנות מהעבודה שהתובע נתן הלוואה לנתבע גם אם ידיו של הנתבע 'לא נגעו בשטרות הכסף'.

     

  33. טענת הנתבע (למשל בסעיף 11 לסיכומים) כי הנתבעים נתנו אמון בבני משפחתם החדשה, לא היו מיוצגים וכי הם הוחתמו על מסמכים משפטיים אותם בחר לנסח לערוך ולהחתימם בנו של התובע, עו"ד במקצועו לאו טענה היא. הנתבע העיד כי אשתו קוראת עברית היטב, וכי היא וגם בנו קראו את הסכם ההלוואה בקפידה וכי הנתבע ואשתו ז"ל קיבלו החלטה מושכלת, ועפ"י בקשת בנם, כשחתמו על הסכם ההלוואה.

     

  34. גם את הטענה שהיה על התובע לתבוע יחד עם הנתבע ואשתו ז"ל את י' ונ', הועלתה על ידי הנתבע אך ורק בסיכומים. התביעה נדונה כפי שהוגשה ובוררה, נגד הנתבע. כמו כן כאמור עדויותיהם של הנתבע, אשתו ז"ל ובנו י', כפי שפורט לעיל, סותרים טענה זו.

     

  35. לקראת סיום הסיכומים מטעם הנתבע (בסעיף 21 להם) טוען הנתבע כי "כדבר שבעובדה המשק רשום כיום על שמם של הנתבעים, יכול בהחלטה תובע ואינו רשאי לעשות אחרת בנסיבות העניין לגבהות את כספי ההלוואה מהמשק בלבד, וזאת בכפוף לכל דין". ראשית, דומה כי טענה זו סותרת את טענות י', ועדויות הנתבע ואשתו ז"ל מטעמו של י', בביהמ"ש לענייני משפחה. שנית, עניינה של התובענה איננו מאיזה נכס ייפרע התובע אלא בשאלת זכותו להיפרע מהנתבע עפ"י הסכם ההלוואה.

     

  36. הנתבע ואשתו ז"ל קיבלו את כספי ההלוואה "לפקודתם" כך ששולמו לשם קבלת זכויות במשק שנרשמו על שם הנתבע ואשתו ז"ל, כך שטענותיהם כי לא קיבלו דבר, היינו היעדר תמורה לכאורה, אין להן כל יסוד. לא יכול להיות חולק כי ההסכם כולל את כל שנדרש מהסכם בהתאם חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 ולדין בכלל, על מנת שיתגבש חוזה בהתאם לדין, וכאמור מעבר לצורך "התובע נתן "תמורה" מלאה שעה שהלווה את הכסף לנתבע ואשתו ז"ל, והוא הועבר לצורך המטרה שהם נקבו בה, היינו "לפקודתם".

     

  37. מצאתי לנכון לקבל את גרסת התובע שהמשכון שהוא רשם מכוח הסכם ההלוואה בוטל לבקשת י' על מנת שיוכל ליטול משכנתא ממוסד בנקאי שדרש משכון. כך העיד התובע ; י' לא הובא לעדות וגרסתו של התובע לא הופרכה ; ועל הבית רשומה משכנתא לבנק. אני גם מקבלת את גרסת התובע שיחסיו עם י' בשלב זה היו טובים ושהוא סמך עליו ולכן היה נכון לבטל את המשכון למרות הסיכון. בנוסף, התובע אמנם כבר לא החזיק במשכון, אבל החזיק הסכם ברור ונהיר שבאמצעותו הוא יוכל להיפרע בגין החוב.

     

  38. מסתבר שהבית מצוי בהליכי מכירה באמצעות כינוס נכסים בו מונו באי כוח הצדדים המתדיינים בביהמ"ש לענייני משפחה. במהלך חקירתו הנגדית, לתובע הוצגה תזה לפיה התביעה מטרתה היא להיפרע מהורי החתן ושרק מחלקו של י' תפרע החזר ההלוואה מבלי שהדבר יפגע בנ'. על כך השיב התובע שלא משנה לו מאין תפרע ההלוואה ו"שזה עניין שלהם" (עמ' 40 לפרוטוקול). התובע חזר על עמדה זו לאורך כל חקירתו הנגדית. כאמור, בימ"ש זה אינו דן בסכסוכים שבין נ' וי' אשר מתבררים לפני ביהמ"ש לענייני משפחה, אלא אך ורק במחלוקת שבין הצדדים שלפניי וביחס להסכם ההלוואה.

     

  39. אני דוחה את טענת הנתבע בגין הריביות ולו בשל כך שהועלתה לראשונה בסיכומים. למעלה מהצורך אציין שהריבית אינה חורגת מהריבית המותרת.

     

  40. כן אינני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע השתהה בהגשת התביעה. התביעה הוגשה חודש לאחר פקיעת נישואיהם של י' ונ'. אמנם ניתן היה לכאורה להגיש את התביעה עם פתיחת ההליכים בבימה"ש לענייני משפחה אך הגשתם סמוך לגירושין אינה מהווה שיהוי ולא נגרם כל נזק לנתבע.

     

  41. בחקירתו הנגדית על תצהירו בבקשת הרשות להתגונן העיד הנתבע שהוא לא יודע לקרוא ולכתוב. עם זאת עפ"י תצהירו של הנתבע בבר"ל המהווה כתב הגנה ואף הוגש כתע"ר הוא ואשתו ז"ל היו עם בנו י' בעת כריתת הסכם ההלוואה, ושלושתם קראו את ההסכם, קיבלו החלטה מושכלת והנתבע ואשתו ז"ל חתמו על הסכם ההלוואה. דבר זה סותר את טענתו של הנתבע כי לא קרא את ההסכם, ואף אם אינו יודע לקרוא הרי שלגרסתו שלו בתצהיר בנו היה עמו וקרא אף הוא את ההסכם כולו. זאת ועוד הנתבע הוחתם על מסמך שהתכוון לחתום ולכן לא עומדת לו טענת "דבר לא נעשה". כמו כן בחקירתו הנגדית בבקשת הרשות להתגונן העיד הנתבע "אני חתמתי (על ההסכם – ר.פ.א), את האמת אני חותם על כל מה שאומר לי הבן או עוה"ד שלו". כן העיד באותו מועד כי אשתו ידעה לקרוא וכי מי שמסביר לו את הדברים שעליהם הוא חותם הוא בנו, י'. עם זאת בתצהירו בביהמ"ש לענייני משפחה בתלה"מ 13015-11-18 בעניין הצוואה עליה חתם, העיד כי לא התעמק בפרטי מסמך ההלוואה אלא חתם, ולא העיד כי איננו יודע לקרוא וכן העיד כי החליט לחתום על המסמך כי סמך על בנו.

     

     

  42. בחקירתו הנגדית בבר"ל העיד הנתבע כשנשאל אם בנו צריך להחזיר את ההלוואה: "זה ביניהם לא יודע אם צריך להחזיר או לא, את זה תשאל אותם. אני מה שאני יודע, שבדיבור בין האמא לילד בין אשתי לילד, הם דיברו פעם אחת שחתמנו על החוזה, והיה סעיף שאם תוך 7 שנים אם הם לא יתגרשו, הכסף יעבור כנדוניה. ש. איך אתה יודע? ת. יושבים ומדברים על המשך שקיבלנו אז אישתי קוראת את ההסכם ואומרת מה זה ה 7 שנים האלה, אז הבן אומר זה שטויות אנו לא נתגרש" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 4.8.2020).

     

  43. למעשה, הנתבע ובנו י', מהלכים בין הטיפות בין ההליכים בבימ"ש זה לבין ההליכים בבימה"ש לענייני משפחה, וטוענים כאן ושם לפי האינטרסים השונים שיש להם בפני הערכאות השונות.

     

  44. אשר לגרסה כי אם בני הזוג לא יתגרשו משך 7 שנים, הרי שלא יהיה צורך לפרוע את ההלוואה, הרי שלגרסה זו אין תמיכה ראייתית כשלהי והיא סותרת חומר ראיות אחר. בהסכם ההלוואה אין זכר לגרסה זו. גם בהודעה על המשכון ובמשכון שנרשם אין זכר לכך שהוא יהיה בתוקף 7 שנים בלבד. נהפוך הוא לפי ההסכם ההלוואה והמשכון שנרשם הרי שהם בתוקף ללא הגבלת זמן ועד לפירעון ככל שיקרה איזה מהאירועים המביאים לכך שיש לפרוע את הלוואה. משכך אני דוחה את גרסת הנתבע בדבר מגבלת 7 השנים על החיוב לפרוע את ההלוואה, ומה גם שמדובר גם לפי גרסה זו על עדות שמועה וכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

     

     

    סוף דבר

  45. התביעה מתקבלת במלואה.

     

  46. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

    • סך של 1,956,992 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוזית כמפורט בסעיף 15 לכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע.

    • הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבע בפועל.

    • החזר חלקו של התובע בהוצאות המומחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבע.

    • שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

       

  47. הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום.

    ניתן היום, כ"ג אדר א' תשפ"ד, 03 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ