עו"ד חלה בפרקינסון – פרודתו תבעה חצי מגמלת אובדן כושר עבודה

בני זוג נפרדו אחרי 16 שנה ושלושה ילדים. כשנה וחצי לפני הפרידה אובחן האיש כחולה והחל לקבל קצבה חודשית מהביטוח. במסגרת איזון המשאבים נדחתה טענת האישה כי היא זכאית למחצית מהסכום הצפוי להתקבל מהפוליסה – מעל 3 מיליון שקל

השופטת אביבית נחמיאס הכריעה לאחרונה בתביעה רכושית שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר. אחת המחלוקות הייתה האם יש לאזן קצבה שמקבל הבעל מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, לאחר שחלה בפרקינסון. השופטת קבעה שטענת האישה כי הצדדים ראו בגמלה נכס משותף ביחס לעבר ולעתיד לא הוכחה, וכי תשלומים שקיבל האיש לאחר מועד הקרע דינם כדין שכר ואין לאזנם.

הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ללא נישואין משנת 2003 ונולדו להם שלושה ילדים, כיום בני 13, 15 ו-16.

בתחילת 2018 החלו לפקוד את המשפחה רצף של משברים. אחיו של האיש נפטר מסרטן, בסמוך לכך אובחן האיש כחולה בפרקינסטון וכחודשיים לאחר מכן אובחנה האישה כחולה בסרטן. 

האיש לא יכול היה לעבוד יותר במקצועו כעורך דין והחל לקבל מחברת הביטוח קצבת אובדן כושר עבודה וכן קצבת נכות מביטוח לאומי. הכנסות אלה הופקדו לחשבון המשותף ושימשו לצרכי המחיה של בני המשפחה. 

בזמן הטיפולים האישה עברה לגור בבית הוריה. עם החלמתה ושובה לבית הצדדים העמיקו המחלוקות בין בני הזוג ובחודש אוגוסט 2019 עזב האיש את הבית ועבר להתגורר בדירה שכורה ביישוב אחר.

הצדדים הגישו תביעות רכושיות הדדיות. סלע המחלוקת היה דינם של הכספים שקיבל הנתבע מפוליסת אובדן כושר עבודה והכספים שהוא עתיד לקבל מהפוליסה. השאלה הייתה האם מדובר בכספים משותפים שיש לאזנם מכוח הלכת השיתוף כטענת האישה, או שמא הכספים שייכים לאיש בלבד בהתאם להוראות חוק יחסי ממון כטענת האיש.

האישה טענה כי הצדדים לא ראו בכספי הפוליסה בשום צורה כספים שהתקבלו חלף שכר, אלא כנכס משותף עליו ביססו את עתידם הכלכלי. לשיטתה, היא זכאית ליהנות מתקבולי הפוליסה, שכן הצדדים רכשו אותה באופן פרטי, בחרו במודע להרחיב את תוכנית הביטוח הפנסיוני של הנתבע, ושילמו עבורה במשותף במשך שנים רבות.

האיש טען כי הקצבה היא רכיב ביטוחי ולא פנסיוני, המהווה תחליף לשכר, ועל כן אין מקום לאזנה.

במקום שכר

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בצפת, השופטת אביבית נחמיאס, הבהירה כי לצורך ההכרעה בשאלה כיצד לאזן פיצוי ששולם חלף שכר עקב מחלה יש להתייחס לאינדיקציות המעידות על כוונת הצדדים. במקרה זה הסכימו הצדדים לאזן את כלל הנכסים והכספים שהצטברו ממועד "מיסוד" הקשר (בשנת 2006) ועד למועד הקרע.

השופטת ציינה בנוגע לאיזון גמלת אובדן כושר עתידית, שיישום הפסיקה מעלה כי בין אם נבחן את הפוליסה בראי הלכת השיתוף ובין אם על פי הוראות חוק יחסי ממון – ומשמדובר בתשלום חודשי המועבר לנתבע מהביטוח לאחר שאיבד באופן ברור את יכולתו לעבוד, אין מקום להורות על איזון כספים עתידיים של הקצבה החודשית לאחר מועד הקרע מכיוון שהם מהווים חלף שכר.

עם זאת, עד מועד הקרע הצדדים התנהלו כתא משפחתי אחד, תוך שיתוף כלכלי ורכושי. שיתוף זה נעשה בהתייחס לחובות והזכויות השוטפים שנצברו במהלך החיים המשותפים. הצדדים עשו שימוש בכספי הקצבה לצורכי מחייתם השוטפת ולקיום התא המשפחתי, נוכח הכנסתה הנמוכה של האישה. בנסיבות אלה, עד מועד הקרע, מדובר בכספים משותפים. 

השופטת סיכמה כי יש לאזן את כספי הגמלה עד מועד הקרע אך תשלומים שהתקבלו ויתקבלו לאחר מועד הקרע דינם כדין שכר ואין לאזנם.

• ב"כ התובעת: עו"ד מירב שפר אלמליח
• ב"כ הנתבע: עו"ד נאוה בן דוד (כהן)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין