לפסק הדין בעניין ד.ד. נגד י.ד.
צעירה שבן זוגה הציע לה נישואין ולאחר מכן התחרט, הגישה נגדו תביעה בה ביקשה לחייבו בפיצוי בגין הבטחת נישואין ולחלק את הרכוש המשותף. בית המשפט לענייני משפחה בר"ג דחה את מרבית התביעה, וקבע כי לא ניתן לרדוף אדם על שבחר לא לחיות במחיצת בן זוגו.
הצעירה טענה, כי היא ובן הזוג ניהלו מערכת יחסים רומנטית במשך 5 שנים, שבמהלכה בן הזוג הציע לה נישואין, אלא שזמן מה לאחר הצעת הנישואין, החליט כי אינו חפץ להמשיך את היחסים ועזב את דירתם השכורה.
משכך, הצעירה ביקשה מביהמ"ש לחייב את בן זוגה לשעבר בפיצוי בגין הפרת הבטחת הנישואין ולחילופין במזונות משקמים בסך של 250,000 ש"ח, לחייבו בחלקו בדמי השכירות מיום עזיבתו ועד תום תקופת השכירות, בתשלום רווחים עתידיים מפרויקטים שהשיגה עבורו בתקופת מערכת היחסים שלהם, ולהורות על חלוקת הכספים והרכוש המשותף שצברו.
השופט יהורם שקד דחה את מרבית התביעה. נקבע, כי מערכת היחסים בין בני הזוג הייתה רעועה זמן מה טרם פרידתם, ולפיכך טוב שנגדעה עכשיו, מאשר שהייתה מאמללת את בני הזוג בעתיד, שכן בני הזוג היו ממילא מבולבלים וספקנים באשר להמשך הקשר ביניהם ו לא היו תמימי דעים כי ההחלטה להינשא תהא הצעד הנכון עבורם.
כן נקבע, כי יש להכיר בזכותו של אדם שלא להינשא, ולא בכל פעם שאדם מציע הצעת נישואין תיחשב ההצעה כבלתי הדירה והוא יחויב בתשלום פיצויים. השופט ציין, כי הצדדים לא קבעו תאריך לנישואין, לא הזמינו אולם, לא שילמו לספקים כלשהם ולמעשה, הצעת הנישואין, לא התגבשה לכדי חוזה מחייב, ודחה את התביעה ברכיב זה.
כן נקבע, כי הצדדים אמנם שכרו דירה, ניהלו זוגיות במשך כחמש שנים, וקיימו יחסי אישות אך יחד עם זאת, הם שמרו על הפרדה רכושית מוחלטת, ובכלל זה ניהלו חשבונות בנק נפרדים ולא הייתה להם כוונת שיתוף בנכסיהם, ומשכך- חלוקת הרכוש בין הצדדים תגרום לנתבע לאבד את רכושו רק משום שהתגורר יחד עם התובעת, הגם שכלל לא התכוון לחלוק עמה את רכושו.
עוד נפסק, כי טענות רבות שהעלתה התובעת נבעו מרצונה להיאבק בעקשנות בנתבע, ללא כל ביסוס במציאות, כך למשל, כשטענה כי היא אחראית לקידום העסקי של הנתבע- טענה שמן הראוי היה שלא תעלה כלל. השופט הוסיף וציין, כי עדות התובעת גבלה באבסורד והותירה רושם "שאינו מן המשובחים".
עם זאת, הנתבע חויב בתשלום 16,425 ש"ח בגין תשלום מחצית דמי השכירות בדירתם עבור התקופה שלאחר עזיבתו ועד תום תקופת השכירות בדירה המשותפת.
"התובעת יכולה הייתה, כדבריה שלה, לתת לזמן לעשות את שלו ולעשות לשיקום חייה. תחת זאת, בחרה התובעת במודע ובמתכוון לתבוע את הנתבע בתביעה מופרכת, אשר החלטתי לדחות את רובה ככולה. לצערי, אינני יכול להשתחרר מהתחושה כי התובעת ראתה בתביעה זו מכשיר לרדוף אחר הנתבע ולבוא עמו חשבון על שבחר לחיות את חייו שלא במחיצתה." כתב השופט ודחה את יתר רכיבי התביעה.
לפסק הדין בעניין ד.ד. נגד י.ד.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.