פסק-דין בתיק תמ"ש 54490/09

1.                 בחור ובחורה צעירים ומשכילים שוכרים דירה משותפת בתל אביב וגרים יחדיו כחמש שנים. יחסיהם יודעים עליות ומורדות והם אף פוקדים את כורסתה של יועצת זוגית. בין לבין, הבחור מציע לבחורה להינשא לו. לא חולף זמן רב מאותה הצעת נישואין והבחור מחליט כי אין הוא חפץ לקשור את גורלו בגורלה של הבחורה ועוזב את הדירה המשותפת.

2.                 ארבע חודשים וחצי לאחר מכן פונה הבחורה (התובעת) לבית משפט זה ומגישה כנגדו תביעה רכושית-כספית, תוך שהיא מפרטת את סעדי התביעה, לאמור:

א.                  להורות על חיוב הנתבע בפיצויי הפרת הבטחת נישואין ולחילופין מזונות משקמים בסך של 250,000 ש"ח.

ב.                  להורות על חלוקת הכספים וכל הרכוש המשותף של הצדדים, בדרך של חלוקה בעין או בדרך של תשלומי איזון ובכלל זה חשבונות הבנק, הרכב, האופנוע, התכולה וכו'.

ג.                    לחייב את הנתבע לשלם את חלקו (מחצית) מדמי השכירות עד תום תקופת השכירות בחודש 3/2010, ובסה"כ 18,000 ש"ח.

ד.                  לחייב את הנתבע בתשלום עבור רווחים עתידיים מהתקשרויות ופרויקטים שהתובעת השיגה לנתבע בתקופת החיים המשותפים.

3.                 השאלות העיקריות העומדות על הפרק הינן:

א.                  האם הנתבע הפר את הבטחתו להינשא לתובעת והאם יש בכך להקים לה עילת תביעה? אם כן, מהו סכום הפיצוי שיש לפסוק?

ב.                  האם יש להחיל על יחסי הצדדים את הלכת השיתוף בין ידועים בציבור? אם כן, מהם הסעדים הרכושיים להם זכאית התובעת?

ג.                    האם יש לחייב את הנתבע בתשלום דמי השכירות עבור התקופה בה לא התגורר בדירה?

ד.                  האם יש להורות על חלוקת המיטלטלין שרכשו הצדדים לדירתם?

ה.                  האם יש להורות על חלוקת הרכב והאופנוע?

ו.                    האם התובעת אחראית לפרויקטים שביצע הנתבע? אם כן, האם יש לה חלק מאותם רווחים עתידיים?

א' - הפרת הבטחת הנישואין:

4.                 התובעת והנתבע הכירו זה את זו בשנת 2003 במקום עבודתם המשותף בתל אביב. לאחר כחצי שנה, החל להתפתח בין השניים קשר זוגי של חברות ובחודש אפריל 2004, הם עברו להתגורר יחדיו בדירה שכורה ברח' ....... בת"א.

5.                 בני הזוג התגוררו יחדיו כחמש שנים, כאשר אין חולק כי בשנתיים האחרונות ידע הקשר ביניהם קשיים רבים, משברים ואף פנייה לטיפול אצל מטפלת זוגית, שהינה פסיכולוגית בהכשרתה.

6.                 ביום 8.1.09 הודיע הנתבע לתובעת כי הוא מעוניין להיפרד ממנה על מנת לבחון את טיב הקשר ביניהם ולהחליט להיכן מועדות פניו. בתגובה, הציבה בפניו התובעת אולטימאטום וסירבה לכבד את רצונו של הנתבע ליטול "פסק זמן". התובעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית וכך השיבה:

ש:        כשי' אמר לך שהוא רוצה פסק זמן, אם אני זוכר נכון, אמרת שאת לא מוכנה לפסק זמן?

ת.         נכון. כי אני לא רואה בזה דבר נכון, לשום חברה לא הייתי ממליצה את זה. סבתא שלי ז"ל הייתה אומרת אם הוא מהמזל שלי הוא יהיה שלי ואם הוא לא המזל שלך אז הוא יהיה של מישהו אחר. אני לא רואה סיבה להפסקה.