האב תבע מעל 320,000 שקל בטענה שהבן משך מחשבונו כספים ולא העביר לו את מלוא התמורה על מכירת דירתו. התביעה נדחתה ברובה המכריע מחוסר הוכחה. תביעה נגדית שהגיש הבן נדחתה גם היא
השופטת עפרה גיא הכריעה לאחרונה בסכסוך בין אב בן 93 לבנו הבכור בן ה-71. לאחר שהאב התאלמן בנו טיפל וסייע לו בענייניו הכלכליים. בתביעה טען האב כי הבן נטל כספים מהחשבון וגזל אותו. פרט לסכום של כ-30,000 שקל השופטת מצאה שלתביעה אין בסיס. היא דחתה גם תביעה נגדית שהגיש הבן בה דרש תשלום על שעות הטיפול הרבות שהשקיע באב.
האב סיפר כי עד לאוקטובר 2010 ניהל חשבון בנק בו צבר חיסכון בסכום העולה על 150,000 שקל. באחד הימים בנו התפרץ עליו והודיע לו כי אם הוא רוצה את המשך העזרה שלו יהיה עליו להעביר את חשבון הבנק לסניף הסמוך למקום מגוריו.
מאחר שהיה תלוי בסיוע הבן הוא הסכים. במקביל על רקע מצבה הפיסי של ההדירה שלו עשה מאמצים לעבור לגור ליד בנו.
באותה תקופה הצהיר בפניו בנו כי יש קונה לדירה שלו תמורת 200,000 שקל. כעבור ארבע שנים גילה כי בפועל הדירה נמכרה תמורת 355,000 שקל.
הוא הוסיף כי הבן היה מיופה הכוח בחשבון החדש והוא סמך עליו לא טרח לעקוב אחרי החשבון. את המתחולל בחשבון גילה לראשונה רק באפריל 2015 ובין היתר גילה כי הבן החל לסחור בכספיו בניירות ערך וביצע משיכות כספים בגובה 459,000 שקל, מתוכן הועברו לידיו רק 200,00 שקל.
את נזקיו אמד האב בסך של 326,130 שקל בגין משיכות מכספומט שבוצעו מעבר לסך של 2,000 שקל בחודש שהועבר לידו, סך של 159,000 שקל בגין יתרת התמורה ששולמה עבור מכירת הדירה, סך של 25,000 שקל בגין שיק שנמשך לטובת הנתבע וסך של 4,130 שקל שהועבר לבן בהעברה בנקאית מחשבונו.
הבן טען כי מדובר בכפיות טובה ובמקום לשלם ולהודות לו על פועלו ונתינתו במשך שנים כה רבות להוריו, הוא מוצא עצמו מואשם בהאשמות שווא פוגעניות ומשפילות של גזל וגניבה.
הוא הדגיש כי מעולם לא פגע ולא הפר את אמונו של אביו והוא מצר על כי יש מי שמנצל בצורה צינית את גילו של האב ואת זכרונו הכושל על מנת להכניס לראשו מחשבות שווא.
במקביל הוא תבע דמי טיפול ושירות בסך 289,788 שקל על הסיוע הצמוד והשוטף שהעניק להוריו.
פעל בתום לב
השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד קבעה כי הטענה שהבן משך מחשבון הבנק סכומים ללא הסכמתו של האב אינה מתיישבת עם יתר הגרסאות שהעניק.
השופטת קבעה עוד כי האב לא הוכיח כי נשא בפועל בהוצאותיו השוטפות ומהעדויות עולה שהבן הוא אשר נשא בהוצאות אלה בפועל מהכספים הנוספים שהיה מושך מידי חודש מעבר לסכום של 2,000 שקל שהועבר לאב.
ביחס לדירה כתבה השופטת כי לא הוצגה כל ראיה הקושרת את הבן לפער בין סכום המכירה לסכום שהועבר לאב וכי מדובר בעסקה שרב הנסתר בה על הגלוי.
עם זאת היא קבעה כי הבן לא הוכיח ששיק של 25,000 שקל ניתן לו במתנה ועליו להשיב לאב את הסכום. כך גם לגבי סכום של 4,130 שקל שהועבר אליו מחשבון האב.
תביעת הבן לדמי טיפול ושירות נדחתה.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 28007-07-16
- ב״כ האב: עו״ד תמרה פלד
- ב״כ הבן: עו״ד אבי טויזר
עו״ד שמואל גרוס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין