ביטוח לאומי סירב להכיר בזכאותה של האישה לקבל את הקצבה בטענה שהיא לא נחשבת לידועה בציבור של בן זוגה המנוח. ביה"ד הזכיר למוסד שיש מקרים שמצריכים גמישות מחשבתית ויציאה מן הקופסה.
בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה באישה שבן זוגה נפטר ב-2014 כידועה בציבור שלו, והורה לביטוח לאומי לשלם לה קצבת שארים. המוסד התנגד בטענה שהשניים לא ניהלו חיים משותפים אך השופטת חופית גרשון-יזרעאלי התרשמה שהיו סיבות מהותיות ומשמעותיות שמנעו מהם להתגורר יחד בקביעות, ביניהן מצבו הנפשי של המנוח – שהיה חולה סכיזופרניה.
המנוח הוכר כנכה בביטוח לאומי. נסיבות מותו לא צוינו בפסק הדין, אך ידוע שהוא נפטר בדצמבר 2014, בזמן שהיה מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל".
זמן מה לאחר מכן, בת זוגו ביקשה לקבל מביטוח לאומי קצבת שארים כידועה בציבור שלו, אך נדחתה.
בתביעה שהגישה בנובמבר 2015 לבית הדין לעבודה, האישה ביקשה להורות למוסד לכבד את זכויותיה, שהרי הייתה זוגתו של המנוח בעשור האחרון לחייו.
היא ציינה כי הם אמנם לא גרו יחד בקביעות, אך היא הסבירה שהדבר נבע בשל הצורך שלה לסעוד את אמה מספר לילות בכל שבוע ועקב מצבו הנפשי של המנוח, שמדי פעם הפגין התנהגות אלימה כלפי הסביבה בשל מחלתו.
לצד זאת, האישה ציינה כי מערכת היחסים שניהלו הייתה אוהבת וכי היא ראתה בבית המנוח כביתה, מה גם שהם חלקו בהוצאות המחייה. כהוכחה לקשר הזוגי החזק, היא ציינה שהמנוח אף רשם אותה כמוטבת בפוליסת הביטוח שלו.
מנגד, ביטוח לאומי טען כי המנוח מעולם לא ציין בתביעותיו למוסד שהוא מנהל זוגיות, ואין הוכחה לכך שהשניים ניהלו חיים משותפים. לטענתו, ובשונה מהתמונה שהאישה מנסה להציג – היא שהתה בביתו של המנוח רק בסופי שבוע, ולשניים היו כתובות וחשבונות נפרדים כך שלא ניתן לומר שהם חיו יחד. בנסיבות אלה, לא התקיים תנאי המגורים המשותפים שנדרש לצורך הוכחת סטאטוס של ידועים בציבור.
חיי שיתוף אמיתיים
ואולם, חרף עמדת ביטוח לאומי השופטת גרשון-יזרעאלי קבעה שהתובעת ניהלה חיים משותפים עם המנוח ולכן היא זכאית לקבל קצבת שארים כידועה בציבור אלמנה.
"משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היום יום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם את חלקו" הסבירה השופטת.
היא אף הוסיפה כי בית הדין הכיר בעבר בידועים בציבור שגרו בנפרד עקב אלימות או "נסיבות קשות שמנעו מהם להתגורר יחד".
במקרה הנוכחי, השופטת התרשמה כי התובעת הציגה סיבות אובייקטיביות לכך שלא גרה עם המנוח בקביעות, כמו מצבו הנפשי, העובדה שזו הייתה מערכת יחסים ראשונה של השניים והצורך שלה לסעוד את אמה.
בנוסף, היא ציינה שמעסיקו ושכנו של המנוח העידו כי התובעת שהתה עמו זמן רב, קנתה מצרכים לביתו, התלוותה אליו לאירועים, סעדה אותו כשהיה מאושפז בבית החולים ועוד.
משכך, השופטת שוכנעה כי השניים בילו חלק ניכר מזמנם יחד ואף התרשמה שהם חיו "חיי שיתוף אמתיים".
בסופו של יום, ביטוח לאומי חויב להעניק לתובעת את הזכויות שמגיעות לה כידועה בציבור ולשלם לה שכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקלים.
עו"ד אורן גדות
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין