העירייה דרשה את הסכום ממועדון ספורט ותרבות ברחובות, בין היתר עבור סלילת רחוב, אף שהמועדון הקים רחוב על חשבונו ובהסכמתה. השופט: "קשה להתעלם מחוסר תום הלב של נציגי העירייה בכל הקשור לגביית ההיטל".
בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד קיבל את עתירתה של עמותת "מועדון רחובות לספורט תרבות ונופש" נגד עיריית רחובות, וביטל דרישת תשלום עבור היטלי פיתוח בסך כ-1.9 מיליון שקלים.
השופט אחיקם סטולר קיבל את עמדת העמותה שלפיה היא "שילמה" את ההיתר בכך שסללה בעצמה רחוב מתקציבה, במקום העירייה ובהסכמתה.
העותרת היא עמותה ללא מטרות רווח, שהקימה את המועדון בשנות ה-70 באמצעות התאגדות של כמה מאות משפחות, שביקשו להקים מועדון שיאפשר פעילויות פנאי לתושבי העיר.
בסוף שנת 2015 העירייה דרשה ממנה תשלום עבור היטלי סלילת כביש ומדרכות בסך כ-1.3 מיליון שקל. התשלום נדרש גם עבור מדרכות שנבנו בשנים 2006-2007, וכן עבור רחוב סמוך שנסלל בשנים 2010-2012, וקטע ממנו גובל בשטח המועדון.
בנוסף, העירייה שלחה לעותרת היטל שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) בסך כ-600,000 שקל (עבור פארק וגן שהוקמו בסמוך למועדון).
העותרת טענה, בין השאר, כי היא "שילמה" את היטלי הסלילה באמצעות סלילת רחוב על חשבונה ב-1976, בהסכמת העירייה ולבקשתה, בעלות גבוהה מעלותו של היטל סלילה, וכי בעבר היועמ"ש של העירייה קבע כי אין לגבות ממנה היטלי סלילה.
בנוגע להיטל עבור שצ"פ, נטען כי מועצת העירייה קבעה כי היטל כזה ייגבה רק מבנייה חדשה, שנוספה לאחר אישור חוק עזר שנכנס לתוקף ב-2009.
חשש לאפליה
השופט סטולר, שכתב פסק דין שאורכו למעלה מ-40 עמודים, סקר את טענות הצדדים וכן את המסמכים היסטוריים, כולל התכתבויות וחוות דעת משפטיות משנות ה-70 וה-80, ובסופו של דבר שוכנע כי יש לקבל את עמדת העותרת, וכי העירייה, ששמחה על הקמת המועדון, ביטלה את היטלי הפיתוח באמצעות קיזוז הוצאות סלילה הכביש על ידי העותרת, והכל כדין ובתיאום מלא.
"קשה להתעלם מחוסר תום הלב של נציגי העירייה בכל הקשור לגביית ההיטל בנסיבות האמורות. יש בדברים חומרה יתרה באשר מדובר ברשות ציבורית שעיקרון תום הלב אמור להיות נר לרגליה", כתב השופט.
כאמור, העירייה אף טענה, בין היתר, כי יש לחייב את העותרת בגין סלילת מדרכות בשנים 2006-2007. בעניין זה השופט קיבל את טענת העותרת שלפיה אין לקבל את דרישה בשל התיישנות – הדרישה נשלחה ב-2015, בחלוף למעלה משמונה שנים – המהווה פרק זמן בלתי סביר המחליש את יכולתה של העותרת להתגונן.
בכל הקשור להיטל שצ"פ, השופט שוכנע כי אכן מועצת העירייה אישרה ב-2009 ואף אשררה ב-2012, כי היטל שצ"פ לא יחול על בנייה שהיתה קיימת לפני כניסת חוק העזר לתוקף.
יתרה מכך, השופט ציין כי "דרישת העירייה מהעותרת לשלם על שצ"פ שהוקם בשנים 2012-2010 סותרת את התנהלות העירייה בפועל בשנים 2012-2009 ומעלה חשש לאפלייה וגבייה סלקטיבית, כטענת העותרת".
בנוגע לאחד השטחים עבורו דרשה העירייה תשלום, על סמך קביעת מהנדס העירייה עצמו, השופט שוכנע כי לא מדובר בשטח "המיועד לשמש את הנכס", כלומר את המועדון.
בסיכומו של דבר, נקבע כי העותרת פטורה מכל תשלום, והעירייה אף חויבה לשלם לה שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 65,000 שקל.
· ב"כ העותרת: עו"ד אורי דויטש, עו"ד ארז ליבנה
· ב"כ המשיבה: עו"ד נעם ליברמן, עו"ד דוד אביטן
עו"ד מורן חיו בוזגלו
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין