בית המשפט למשפחה בתל אביב ביטל לאחרונה צוואה בה נקבעה התובעת כיורשת היחידה של רוב רכושו של אביה, העומד על 12 מיליון שקל. בית המשפט אמנם קבע שהצוואה אינה מזויפת אך קיבל את טענת האחים כי התובעת הסיתה את אביהם והצוואה אינה משקפת את רצונו.
האב נפטר בתחילת 2012 והותיר אחריו חמישה ילדים. האב ורעייתו, שנפטרה לפניו, עלו מפרס וצברו במשך השנים רכוש רב הנאמד במיליוני שקלים – זכויות במספר דירות, חנויות ומגרשים וכן כספים רבים.
לסיוע בניסוח צוואות:
עורך דין צוואות
כחודש לאחר מותו פנתה הבת הצעירה לבית המשפט בבקשה לקיים את צוואתו של אביה מ-2011 בה נקבע כי למעט דירה אחת, התובעת היא היורשת היחידה של כל רכושו, אך ארבעת אחיה התנגדו לקיום הצוואה.
האחים טענו כי חתימת האב על הצוואה מזויפת, כי הוא לא היה כשיר להבין את טיבה וכי התובעת השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת ואף היתה מעורבת בעריכת הצוואה בניגוד לחוק הירושה.
הנתבעים פירטו כי בסוף ימיו היה האב קשיש, חולה ועיוור חלקית. הוא היה מרותק לכיסא גלגלים ונזקק לסיוע 24 שעות ביממה.
לדבריהם האב גם נטל תרופות מטשטשות שגרמו לו לתופעות לוואי פסיכיאטריות, מה שמנע ממנו את האפשרות לקבל החלטות. לטענת האחים התובעת ניצלה את מצבו כדי להשפיע עליו לערוך את הצוואה לטובתה תוך שהיא "לוחשת לאוזניו דברי שנאה והסתה" ופועלת בעקביות לנישולם מהירושה.
השפעה בלתי הוגנת
השופטת ורד שביט פינקלשטיין מינתה מומחית לכתב יד אשר קבעה באופן חד-משמעי כי החתימה על הצוואה שייכת למנוח. השופטת הדגישה כי השתכנעה שלמנוח מאפייני כתב מאוד ייחודיים ולכן הצוואה אינה מזויפת.
לעניין כשירות האב הדגישה השופטת שלפי המסמכים הרפואיים אמנם הוכח שמצבו הגופני היה ירוד אך לא כן ביחס למצבו הקוגניטיבי, ולכן הטענה נדחתה.
מנגד, קיבלה השופטת את הטענה לגבי השפעה בלתי הוגנת. השופטת קבעה כי הנתבעים הוכיחו שהמנוח שינה את צוואותיו מספר פעמים בהתאם ללחצים שהופעלו עליו, ורק שבעה חודשים לפני שחתם על הצוואה הנוכחית חתם על צוואה אחרת בה הוריש את רכושו לארבעה מתוך חמשת האחים.
"התובעת ניצלה את השפעתה על המנוח על מנת להניע את המנוח לערוך צוואה המזכה אותה ברוב רובו של רכושו", כתבה השופטת בפסק הדין.
השופטת אמנם קיבלה את טענת התובעת כי המנוח היה "אדם קשה" שלכאורה לא ניתן להשפיע עליו אך קבעה כי במישור היחסים בינו לבין האחים האחרים הצליחה התובעת לעורר אצלו תחושות ניכור. כמו כן נקבע כי התובעת, שהיתה תלויה כלכלית באביה, נהגה כלפיו במניפולציות על מנת לזכות לתמיכה גדולה יותר.
עוד קבעה השופטת כי נסיבות עריכת הצוואה מעוררות תמיהות רבות וכי התובעת שיקרה ביחס אליהן. כך למשל, היא הכחישה שהכירה את עורך הדין שערך את הצוואה למרות שייצג אותה בעבר. בנוסף, היא הסתירה את העובדה שנטלה כספים מבית האב ערב פטירתו והמשיכה לגבות את דמי השכירות מנכסיו.
השופטת הוסיפה כי התובעת לא הצליחה להסביר מדוע חל שינוי כה מהותי בין הצוואה הנוכחית לבין צוואתו הקודמת של המנוח. לפיכך קיבלה השופטת את ההתנגדות ודחתה את התביעה. בשל התמשכות ההליכים נפסקו לטובת הנתבעים הוצאות מוגדלות בסך 75,000 שקל.
גם בפסק דין זה ניתן לראות יותר מרמז למדיניות שיפוטית המעדיפה חלוקה שוויונית וצודקת של העזבון על פני הסדרים מפלים ( ראו למשל תמ"ש 21200-12-10).
- ב"כ התובעת (האחות): עו"ד יאיר שיבר, עו"ד גלעד חשן
- ב"כ הנתבעים (האחים): עו"ד גיל בר זהר, עו"ד גיל עשת, עו"ד רן כהן
* עורך דין איתן ליפסקר עוסק בדיני משפחה כולל צוואות וירושות
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין