תביעת המושב לביטול הסכם לרכישת נחלה נדחתה באחרונה. השופט קבע שהסמכות לאשר את העברת הזכויות נתונה לרשות מקרקעי ישראל ושסירוב המושב לקבל את הרוכשים לשורותיו התבסס על שיקולים זרים.
במושב ציפורי שבגליל התחתון מתגוררות כ-70 משפחות המחזיקות בשטחים חקלאיים שהוקצו להן על בסיס הסכם בין משרד החקלאות ורשות מקרקעי ישראל.
ב-2013 רכשו בני זוג נחלה במושב מאחד החברים, והחלו בהליך קבלה למושב אך נדחו בנימוק של "חוסר התאמה לקהילה".
מספר חודשים לאחר מכן, ככל הנראה מאחר שהזוג החל לבצע עבודות בשטח, פנה המושב לבית המשפט המחוזי בנצרת וביקש להצהיר שאין תוקף להסכם המכר.
המושב הסביר שהוא "מושב עובדים חקלאי" שאופיו הייחודי טמון בקשר האישי בין החברים וחיי הקהילה במקום ושגם הפסיקה הכירה בצורך של מושבים כדוגמתו לשמור על צביונם ולבחון את המבקשים להתיישב בתחומם.
לדבריו, על פי תקנון המושב וההסכם מול רמ"י אחד התנאים לרכישת זכויות בנחלה בתחומי המושב הוא קבלה לחברות באגודה השיתופית של המושב או לכל הפחות קבלת הסכמת המושב להעברת הזכויות.
בני הזוג טענו מנגד שהמושב כבר שנים לא עונה להגדרת "מושב עובדים" ומרבית חבריו כלל אינם עובדים בחקלאות. לטענתם, השמירה על התואר נעשית רק כדי להחזיק באדמות מדינה ולמיין מועמדים.
הם הוסיפו שהתנגדות המושב להסכם המכר נעשתה ללא בסיס ענייני ונועדה לשמר מדיניות של קרטל קרקעות תוך פגיעה בצדק חלוקתי, התערבות בחופש החוזים ורמיסה של זכויות יסוד.
הם ציינו שהמושב מפלה מועמדים בהליכי קבלה ומדיר באופן שרירותי את מי שלא מוצא חן בעיניו וגם במקרה שלהם החלטת הדחייה התבססה על שיקולים זרים.
רשות מקרקעי ישראל, שנתבעה אף היא, טענה שהיא מכירה באינטרס הלגיטימי של המושב לוודא התאמת מועמדים ולכן היא מבקשת את הסכמתו להעברת הזכויות בנחלה ובדרך כלל אינה מתערבת בהחלטתו.
משאב יקר
השופט ערפאת טאהא הזכיר שהסמכות לקבוע את התנאים להעברת זכויות במקרקעי ישראל נתונה למועצת מקרקעי ישראל ולרמ"י ובשום אופן לא למושב.
לדבריו, אמנם בהסכם מול רמ"י ניתנה למושב זכות להביע הסכמתו לזהות המתיישבים אך ההכרעה הסופית אינה בידיו.
השופט הדגיש שאין בסיס כלשהו לטענת המושב שהעברת הזכויות מותנית בקבלה לחברות באגודה וכל הוראה כזו בתקנון חסרת תוקף ומנוגדת לעקרון חופש ההתאגדות.
עוד ציין השופט שהמושב לא ערך את ההבחנה המתבקשת בין שיקולים לקבלה לחברות באגודה לבין שיקולים למתן הסכמה להעברת זכויות, ורק מסיבה זו יש לדחות את התביעה.
אך גם מעבר לכך, סירוב המושב להעברת הזכויות לנתבעים אינו עומד בכללי מנהל תקין. השופט הדגיש שהחלטה באשר להעברת זכויות במקרקעי מדינה, משאב יקר מאין כמותו, מחויבת לאמות מידה של סבירות, שקיפות, מנהל תקין, צדק חלוקתי ושוויון ואינה דומה להחלטה בעניין קבלת חברים לאגודה השיתופית (שלגביה יש למושב שיקול דעת רחב יותר).
לדבריו, החלטת המושב התבססה על שיקולים לא ענייניים שכן מכון ההערכה שבדק את בני הזוג מצא "התאמה בינונית" לחיי קהילה ולא שלל התאמה כלל. גם השיקולים האחרים שפירט המושב כמו חשדות לאלימות מצד בן הזוג התבררו בסופו של דבר כשמועות בעלמא.
"החלטות כה הרות גורל אשר יש בכוחן למנוע העברת מקרקעין אינן יכולות להתקבל על סמך שיקולים נסתרים שאינם מעוגנים בקריטריונים ברורים", כתב השופט ודחה את התביעה.
המושב חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 30,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יעל זקס מנשרי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין