ביהמ"ש לוועדה המקומית תל אביב: "מעודדת עבריינות בניה"

מפעילת חניון בתל אביב ביצעה שימוש חורג. כשהוועדה המקומית גילתה זאת היא הכשירה את השימוש החורג בדיעבד והוציאה שומת היטל השבחה רטרואקטיבי לבעלות הקרקע. בית המשפט ביטל את השומה

השופט גלעד הס קיבל לאחרונה ערעור שהגישו חמש חברות שמחזיקות שטח בתל אביב בו פועל חניון. מחזיקת החניון ביצעה שימוש חורג במשך 5 שנים לפני שהגישה בקשה לאישור השימוש החורג. הוועדה אישרה את השימוש החורג למפרע מתחילת השימוש, כדי שתוכל לגבות היטל השבחה מלא מבעלות הקרקע. השופט קבע שלא ניתן לגבות היטל השבחה רטרואקטיבי ושהיה על הוועדה לפעול באמצעי האכיפה הפליליים העומדים לרשותה לגבי תקופת העבר.

המערערות (החברות אפריקה ישראל מגורים, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, אפרירם, מגדלי סומייל ורמ-נח) הן בעלות שטח בתל אביב. בין השנים 2010-2017 פעל במקום חניון.

ב-2015 הגישה מפעילת החניון בקשה לשימוש חורג מתכנית לחניון לא מקורה בן 306 מקומות חניה. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה החליטה לאשר את השימוש החורג עד לספטמבר 2017.

בנובמבר 2016 קיימה הוועדה דיון נוסף בבקשה וזאת ללא בקשה של מבקש ההיתר או הבעלים לקיים דיון שכזה. בסיומו היא החליטה לאשר את הבקשה לשימוש חורג מתחילת השימוש: דצמבר 2010 ועד ספטמבר 2017.

לאור החלטה זו נערך על ידי שמאי של הוועדה שומת היטל השבחה למלוא התקופה על סך של 6,285,000 שקל. ההיטל אמור להיות משולם על ידי המערערות בהתאם לחלקן היחסי בזכויות במקרקעין.

במסגרת ערעור שהגישו החברות הטענה המרכזית הייתה שלא ניתן לחייב בהיטל השבחה עבור תקופה רטרואקטיבית, שקדמה ליום אישור הבקשה לשימוש חורג.

הוועדה המקומית טענה כי יש אפשרות לחייב בהיטל השבחה רטרואקטיבי, גם לתקופה שקדמה להחלטה המתירה שימוש חורג, וכי קבלת עמדת המערערות תוביל לכך ש"חוטא יצא נשכר". 

חוק ניוטון

השופט גלעד הס מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שלא ניתן ולא ראוי לגבות היטל השבחה לתקופה הקודמת למועד האקט התכנוני.

זאת, לנוכח שני עקרונות יסוד העומדים בבסיס הדינים הנוגעים להיטל השבחה. העיקרון הראשון הוא שהיטל ההשבחה מוטל כאשר קיימת התעשרות של הנישום כתוצאה מאקט תכנוני. השופט הבהיר שצריך שיהיה קשר סיבתי בין ההתעשרות של הנישום לאקט התכנוני.

העיקרון השני נוגע לאופן חישוב היטל ההשבחה כך שחישוב ההיטל מבוסס על הערכת שווי המקרקעין לפני ואחרי האקט התכנוני.

השופט הוסיף ש"בהתאם לעקרונות שטווה וניסח ניוטון, פעולה שמבוצעת כעת יש בה להשפיע על העתיד, אולם לעולם לא על העבר".

עוד לדבריו, גם מבחינה נורמטיבית, אין מקום לאפשר גביית היטל השבחה על מעשים שבוצעו בעבר שלא כדין.

הוא ציין שדווקא בפעולות הוועדה המקומית במקרה זה יש משום עידוד עבריינות בנייה ו"הלבנת" העבירות.

לדבריו, הכלי שבחרה הוועדה להשתמש בו - לאשר מיוזמתה שימוש חורג רטרואקטיבי ולנסות לגבות בגינו היטל השבחה - יתמרץ בעלי נכסים לנסות את מזלם ולא לדווח על שימוש חורג (שכן אם ייתפסו לכל היותר יחויבו בהיטל השבחה מתחילת התקופה).

השופט הסביר שהמסלול הנכון בו הייתה צריכה הוועדה לפעול הוא אכיפה. זאת, מאחר שחוק התכנון והבניה מאפשר גביית היטל השבחה באופן מלא לגבי תקופת העבר, וזאת ללא צורך בהכשרת "השרץ" של עבירת הבנייה. מסלול זה כולל קנסות בשיעור של כפל ההשבחה הנובעת מהשימוש האסור.

בנסיבות אלה קבע השופט שלא ניתן לגבות היטל השבחה לתקופה שקדמה להחלטה לאישור השימוש החורג.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ המערערות: עו"ד שמואל שוב, עו"ד הילה לביא-יתים, עו"ד ליאור קיל
• ב"כ המשיבה: עו"ד מיכל דיק

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין