הנוסעת סירבה לשלם על מטען במשקל עודף, וכשהסכימה כבר היה מאוחר מדי – וכרטיס הטיסה שלה נמכר לנוסע אחר. בימ"ש השלום חייב את אל-על בפיצוי של 32 אלף שקל, אולם המחוזי הפך את הפסיקה.
אישה מבוגרת סיימה את טיולה במינסק שבבלארוס, והגיעה לנמל התעופה במטרה לעלות על טיסתה בחזרה לישראל. במהלך הבידוק התברר כי יש לה מטען במשקל עודף ונציגי "אל-על" הודיעו לה שעליה לשלם 54 אירו. הנוסעת סירבה, ועד שהסכימה – כרטיסה נמסר לנוסע אחר, והיא נאלצה להישאר במינסק ברשות עצמה, ללא עזרה מאל-על. הנוסעת הגישה תביעה לבימ"ש השלום בקריית גת בטענה כי אל-על נטשה אותה לגורלה, ובגללה נשארה שבוע נוסף במינסק על חשבונה. כתוצאה מהתנהלות זו, טענה הנוסעת לנזקים שונים ולהוצאות רבות.
לייעוץ בענייני צרכנות:
פני ל-עו"ד דיני צרכנות
בימ"ש השלום קיבל את תביעתה וקבע כי לא היה מקום להשאיר אותה לבדה בשדה התעופה, מבלי לבדוק כי יש לה לאן ללכת. יחד עם זאת, ביהמ"ש קיבל את טענתה העובדתית של אל-על, שלפיה הנוסעת היא שגרמה לכך שלא עלתה על הטיסה, ולכן ייחס לנוסעת חצי מהאשמה לנזקיה. בסופו של דבר, אל-על חויבה לשלם לנוסעת פיצוי בסך 32,000 שקלים, בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
אל-על הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, ובו ערערה על עצם חבותה. אל על טענה, בין היתר, כי מדובר בקביעת חובת זהירות שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה חברת תעופה אחראית בכל מצב ובכל נסיבות לנזקי נוסע, גם במקרים שבהם הנוסע אחראי להחמצת הטיסה.
כמו כן, נטען כי הטלת האחריות על אל-על שגויה מבחינה משפטית, כיוון שבימ"ש השלום בעצמו קבע כי חוזה ההובלה האווירית שבין הצדדים בוטל ברגע שבו נוסעת לא עלתה למטוס באשמתה.
הנוסעת, שלא הייתה מיוצגת בערעור, פירטה את הנזקים שנגרמו לה וחזרה על טענותיה כי בהיותה אזרחית ישראל, אל-על הייתה צריכה לדאוג לה ללא קשר לסיבות שגרמו לכך שעלייתה לטיסה נמנעה.
הנוסעת אשמה
סגנית הנשיא, השופטת שרה דברת, והשופטים אריאל ואגו ויעקב פרסקי קיבלו את ערעורה של אל-על ופטרו אותה מפיצוי הנוסעת.
השופטים גרסו כי אימוץ קביעת בימ"ש השלום אכן יביא למצב בלתי סביר, שבו בכל מקרה שנוסעים לא עלו לטיסה, תחויב חברת התעופה לדאוג ולוודא שיש להם מקום לינה, אמצעי תחבורה וכו'.
השופטים קיבלו את טענותיה של אל-על, וקבעו כי מרגע שהמשיבה נמנעה מלעלות לטיסה באשמתה היא יצאה מ"מרחב האחריות" של אל-על כלפיה.
השופטים הוסיפו כי בהיעדר חובת זהירות, ממילא אין התרשלות ואין חובה לפצות בגין הנזקים וההפסדים שטענה להם המשיבה.
לפיכך, הוחלט כי הנוסעת תחזיר את מה ששולם לה מכוח פסק הדין של בימ"ש השלום. לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות במצבה, הוחלט שלא לחייב אותה גם בהוצאות משפט.
- ב"כ המערערת: עו"ד א. שפירא
- המשיבה לא הייתה מיוצגת בערעור
* עו"ד טל כהן תורג'מן עוסקת בנזקי גוף ובמשפט אזרחי.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין