ידועים בציבור חתמו על "אמנת נישואין" שקבעה כי האישה תשקיע בבניית בית על שטח ששייך לבן-זוגה, ואם ייפרדו תזכה לערך היחסי בהתאם להשקעה. ביהמ"ש למשפחה פסק לה סכום נוסף מעבר לכך אך המחוזי קבע שטעה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש ידוע בציבור כנגד זוגתו לשעבר, וקבע כי היא זכאית לקבל 30.9% מערכו של בית שנבנה על חלקה שבבעלותו, ולא יותר מזה. סגן הנשיא השופט ישעיהו שנלר קבע, בהסכמתם המלאה של סגן הנשיא השופט קובי ורדי והשופטת עינת רביד, כי החלטת בית המשפט למשפחה לפסוק לבת הזוג סכום נוסף מעבר לערך היחסי שהשקיעה בבנייה הייתה שגויה ולא תאמה את ההסדר הספציפי שקבעו בני הזוג ב"אמנת נישואין" שנחתמה לפני כ-25 שנה.
כשנה לאחר שהכירו (1994) חתמו בני הזוג על "אמנת נישואין" שבמסגרתה נקבע כי רכוש שייצברו יחד יחולק ביניהם שווה בשווה.
סעיף אחר באמנה עסק בשטח ששייך לבן הזוג. השניים הסכימו כי יקימו עליו בית שבנייתו תמומן ממכירת דירתה של בת הזוג. לאחר מכן, היא תירשם כבעלת זכויות בטאבו ביחס להשקעה ואם זכויותיה לא יירשמו היא תקבל החזר יחסי במקרה של פרידה.
ואכן בני הזוג בנו את ביתם וגרו בו עד פרידתם ב-2014, אם כי הזכויות מעולם לא נרשמו על שם האישה בטאבו.
בתביעה שהגישה לאחר הפרידה טענה האישה שאת ההחזר הכספי לו היא זכאית יש לחשב לפי שווי הקרקע במועד הרכישה, ומכאן שהיא זכאית ל-56% מהזכויות בנכס.
לעומתה טען בן הזוג כי את החישוב יש לבצע לפי השווי במועד ההשקעה, ובהתאם לכך זוגתו זכאית ל-30.9% בלבד.
בית המשפט למשפחה הסכים עם שיטת החישוב של בן הזוג, אך המשיך וקבע כי לאחר מכירת הנכס האישה תהיה זכאית לתמורה נוספת מעבר לחלקה היחסי, מאחר שעליית ערך הקרקע נחשבת לרכוש משותף שהאמנה קבע כי יחולק שווה בשווה.
פיצול מלאכותי
בן הזוג התקומם על קביעה זו וערער עליה. טענתו המרכזית הייתה כי לא היה כל מקום לבצע "פיצול מלאכותי" בין ההסדר הספציפי לגבי הבית לבין הסעיף שעסק באופן כללי בחלוקת הרכוש המשותף.
מנגד טענה זוגתו לשעבר בין היתר כי ההסדר באמנה נועד להגן על זכויותיה, ואם עמדת המערער תתקבל היא לא תוכל לרכוש דירה דומה לזו שמכרה לצורך בניית הבית.
אולם סגן הנשיא שנלר הסכים עם טענת המערער וקבע כי בית המשפט למשפחה לא היה מוסמך להמשיך ולפרש את האמנה תוך ערבוב בין סעיפיה השונים. בפרט, כאשר אף אחד מהצדדים לא העלה טענה כזו מאחר שהיה ברור שהסעיף הכללי לגבי חלוקת הרכוש לא חל על ההסדר הספציפי לגבי הנכס.
השופט הוסיף כי לו היו הצדדים רושמים את זכויותיה של בת הזוג בטאבו היא בכל מקרה הייתה נשארת עם כ-31% מהזכויות, ומן הסתם נהנית מעליית הערך בהתאם בעת מכירתו. כמו כן, לו הזכויות היו רשומות היום בטאבו היה לה קשה מאוד להוכיח שהיא זכאית ליותר ממה שנרשם. במלים אחרות נקבע כי העובדה שזכויותיה לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין לא מזכה אותה ביותר ממה שהוסכם באמנה.
משכך הערעור התקבל. נקבע כי בת הזוג זכאית להחזר של 30.9% בלבד משווי הנכס, והיא חויבה בשכר טרחת עורך דין של 20,000 שקל.
לחצו כאן לפסק הדין בעמ"ש 62261-10-18
- ב"כ המערער: עו"ד אורית דרור הראל, עו"ד טלי ברמן טל
- ב"כ המשיבה: עו"ד לענייני משפחה רות דיין וולפנר, עו"ד מור בן מנשה
עו"ד איתן קוהלי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין