עו"ד שכיר, שסיכם עם מעסיקו שרוב שכרו ישולם דרך עסקים שונים כדי שלא לפגוע בקצבת הנכות שלו, דרש לימים הפרשי זכויות סוציאליות ונדחה בשתי ערכאות. "אין לאפשר מצב שבו 'חוטא יצא נשכר'".
פסיקה עקרונית של בית הדין הארצי לעבודה: בנסיבות קיצוניות וחריגות שבהן עובד נוהג בחוסר תום לב משווע ומפר את החוק כדי להערים על הרשויות– הזכויות המוקנות לו מכוח דיני העבודה נסוגות והוא מנוע מלתבוע אותן.
פסק הדין שניתן לאחרונה עסק בדרישתו של עו"ד שעבד כ-6 שנים (2005-2011) במשרד שעסק בדיני עבודה, להפרשי זכויות סוציאליות שונות כמו פיצויי פיטורים, דמי הבראה והפרשות לפנסיה, בטענה שהשכר שדווח בתלוש לא שיקף את התשלום המלא שקיבל ממעסיקו.
התמונה שנחשפה בבית הדין לעבודה בתל-אביב הייתה כי עורך הדין ביקש שרוב שכרו יועבר דרך חברות ועסקים ששייכים לאשתו ולחבריו כנגד חשבוניות, כדי שלא תישלל ממנו קצבת נכות והטבות נוספות להן היה זכאי בהיותו נכה צה"ל.
לימים, הוא התוודה על מעשיו ונאלץ להחזיר לביטוח לאומי את הגמלאות העודפות. לאחר מכן הגיש את התביעה הנוכחית נגד בעל משרד עורכי הדין.
עורך הדין טען כי יש להכיר בתשלומים הנוספים כחלק משכרו ולהגדיל את זכויותיו הסוציאליות, ובנוסף תבע תשלומים על עבודה שביצע ולא קיבל עבורה שכר.
לעומתו, בעל המשרד טען כי הסיכום היה שעבודתו של התובע כשכיר תהיה חלקית ובמסגרתה יעסוק בהדרכת מתמחים, ואילו את ייצוג הלקוחות יעשה כעצמאי תמורת אחוזים משכר הטרחה.
בית הדין האזורי קיבל את התזה של בעל המשרד ודחה את התביעה, וכך הגיע הערעור לבית הדין הארצי.
סיים להונות – עכשיו תובע
שופטי הארצי לא חסכו בביקורת על המערער והמשיב גם יחד ואף הורו להעביר את פסק הדין למנהל בתי המשפט, כדי שישקול להעבירו ליועץ המשפטי לממשלה לבדיקת ההתנהלות הבלתי חוקית של השניים.
"לפנינו נפרשה תמונה עגומה וקשה שבמסגרתה שני עורכי דין האמונים על משפט העבודה ומייצגים מתדיינים כמעשה יום ביומו, נהגו באופן שאינו תואם את הדין", כתב סגן נשיאת בית הדין השופט אילן איטח.
לגופו של עניין, סגן הנשיא איטח קבע כי בניגוד לעמדת בית הדין האזורי, הוא סבור שהמערער היה שכיר בלבד – וכל עבודתו נעשתה בכובעו כשכיר.
עם זאת, השופט סבר כי נוכח התנהלותו הלא חוקית של המערער הוא לא זכאי לתבוע הפרשי שכר או זכויות מכוח דיני העבודה, בהסתמך על השכר שקיבל בפועל.
"המערער - עו"ד העוסק בתחום משפט העבודה... מבקש עתה, לאחר שהוא זה שיזם מטעמיו ולצרכיו את מתכונת ההתקשרות והפיק ממנה טובות הנאה כאלה ואחרות, לאחוז בהלכות שנועדו להגן מפני ניצול וקיפוח כאילו היה עובד מוחלש הנתון למרות מעסיקו", כתב.
"...המערער ניצל את ההסדר כדי להונות את הרשויות השונות... ועתה, לאחר שסיים למצות את יתרונותיו מול הרשויות, עומד הוא על מפתנו של משפט העבודה ומבקש ליהנות מהגנתו. אין לאפשר מצב שבו 'חוטא יצא נשכר' ובית דין זה לא יתן ידו לכך".
עם זאת, השופט איטח החליט לקבל חלק מהערעור במובן זה שבית הדין האזורי לעבודה יצטרך להכריע האם המערער זכאי לתשלומים מוסכמים שלטענתו לא קיבל. השופט רועי פוליאק הסכים עם מסקנה זו אולם השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נותרה בדעת מיעוט כשקבעה כי בית הדין האזורי צדק.
לפסק הדין בתיק ע"ע 20005-11-16
עו"ד דוד סער
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין