ארבע מבנותיה של המנוחה התנגדו לצוואתה האחרונה שלפיה היורש היחיד הוא הנכד, הבן של אחותן החמישית. בקשתן לקיים את צוואתה הקודמת בה חולק העיזבון בין חמשת הבנות התקבלה
בית המשפט למשפחה באשדוד ביטל לאחרונה את צוואתה האחרונה של מנוחה שהורישה את רכושה לנכדהּ, וקבע שצוואה קודמת בה חולק הרכוש בין חמשת בנותיה – בת תוקף. השופטת עפרה גיא קיבלה התנגדות שהגישו ארבע מהבנות שטענו כי אמן לא הייתה כשירה בזמן שחתמה על הצוואה השנייה, ושאחותן החמישית מנסה להשתלט על הרכוש באמצעות בנה (הנכד). נקבע שהצוואה הראשונה היא זו שמבטאת את רצון המנוחה.
המנוחה השאירה שתי צוואות. בצוואתה האחרונה משנת 2014 נקבע כי כל רכושה כולל דירה יועבר לנכד שלה. בצוואה צוין כי אם הנכד ימכור את הדירה יהיה עליו לתת חצי מהתמורה לאימו (אחת מבנותיה).
צוואה זו סתרה צוואה שערכה המנוחה 11 שנים קודם לכן, בה חילקה את כל רכושה לחמשת בנותיה באופן שווה. בצוואה הקודמת שנערכה ב-2003 ציינה המנוחה שאם הדירה תימכר, בטרם תחולק התמורה, ישולם סכום מסוים לאחת הבנות לכיסוי הלוואה שנתנה לה לקניית הדירה.
הנכד הגיש בקשה לקיים את הצוואה האחרונה. ארבע בנותיה של המנוחה שהודרו ממנה הגישו התנגדות, וביקשו לקיים את זו מ-2003.
הבנות טענו שהצוואה המוקדמת שיקפה את רצונה האמיתי של האם והיא הבטיחה בה את החזר ההלוואה לבת שסייעה לה ברכישת הדירה. עוד הן טענו שהחל מ-2010 חלה הדרדרות במצבה מבחינה מנטלית והיא לא הייתה כשירה כאשר חתמה על הצוואה השנייה.
בנוסף טענו הבנות שאחותן החמישית (אמו של הנכד) הייתה בחובות ונהגה לעשות שימוש בחשבון הבנק של אימן כשמצבה הקוגניטיבי הדרדר ולמעשה הצוואה השנייה היא ניסיון של אחותן להשתלט על רכוש המנוחה באמצעות הנכד.
הנכד טען שהמנוחה הייתה כשירה ואין קשר בין החובות של אמו לבין הצוואה לטובתו. עוד לדבריו, הוא ואמו היו היחידים שטיפלו במנוחה ודאגו לה.
הגיונית
השופטת עופרה גיא מינתה מומחה רפואי שקבע כי המנוחה סבלה מתהליך דמנטי שהחל חמש שנים לפני שחתמה על הצוואה השנייה, וכי בעת החתימה היא לא הייתה כשירה קוגניטיבית להבחין בטיבה של הצוואה.
השופטת אימצה את חוות דעת המומחה, וציינה שהנכד התבסס על מסמכים רפואיים ישנים שאינם מבססים את הטענה שסבתו הייתה כשירה. כמו כן, השופטת התרשמה שאימו של הנכד הייתה מעורבת בעריכת הצוואה בכך שפנתה לעורכת הדין שערכה את הצוואה ושילמה לה שכר טרחה. לאור זאת קבעה השופטת שהצוואה האחרונה מ-2014 בטלה.
בהמשך דחתה השופטת טענות שהעלה הנכד כנגד הצוואה מ-2003, בהן, שהבנות נתנו למנוחה הלוואה לקניית הדירה תחת איומים שתערוך את הצוואה לטובתן בתמורה, תוך השפעה בלתי הוגנת שלהן עליה.
השופטת התרשמה שעד 2009 המנוחה הייתה עצמאית ודווקא מי שטיפל בה בסוף חייה היו הנכד ואימו, ולא סביר שהבנות השפיעו עליה. היא ציינה שהצוואה מ-2003 הגיונית ומעידה על רצון המנוחה לחלק את רכושה לכל בנותיה תוך התחשבות בהלוואה שניתנה לה.
משכך הורתה השופטת על קיום הצוואה מ-2003.
הנכד חויב בהוצאות הבנות בסך 12,000 שקל.
- ב"כ הנכד: עו"ד לילך אלאלוף
- ב"כ הבנות: עו"ד אבי ריבקין
עו"ד דורית גלוברמן-קרט
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין